|
|
Page:211
פרק תשיעי חינוך ופיתוח כלכלי מערכת החינוך מילאה תפקיד חשוב בגיבוש המבנה המעמדי של החברה הישראלית , מאז ניתנה בידי מערכת החינוך הציונית אירופית מתקופת היישוב השליטה על חינוכם של היהודים שהגיעו מארצות ערב , ושל הערבים הפלסטינים שנותרו בתחומי מדינת ישראל לאחר המלחמה ב . 1948 דפוסים שהתהוו בתקופת ההשתלטות —ההפרדה בין יהודים לערבים , מדיניות המסלולים הנפרדים לאשכנזים ולמזרחים , האידיאולוגיה של הבדלים ביכולת אינטלקטואלית בין ערבים ומזרחים לבין אשכנזים — מתקיימים גם כיום , והם תורמים להשרשתו של המבנה המעמדי של החינוך . עם השנים נתווספו עליהם אף דפוסים חדשים : ציפיות נמוכות של מפקחים , מנהלות ומורות ; מנגנוני מיון דקדקניים המאויישים על ידי מאות ואלפי יועצות ופסיכולוגים ; ואף ציפיות חינוכיות נמוכות של הורים ושל תלמידים ותלמידות בשכונות ובעיירות הפיתוח , כמו גם בכפרים ובשכונות הערביות . מנגד חלה התמסרות של ציפיות גבוהות לגבי תלמידים אשכנזים , המלווה בהקצאת משאבי חינוך המאפשרת להם — ולמיעוט של מזרחים וערבים — מימוש של הציפיות . במבט ראשון נראה הדבר כאילו שלוש מערכות החינוך שהתקיימו עד ל 1948 —זו הציונית אירופית , זו הערבית וזו של הקהילות היהודיות בארצות ערב —ממשיכות להתקיים . אפשר אף לומר כי מערכת החינוך הקרוייה ישראלית איננה אלא גיבוב של שלוש מערכות שהקשר ביניהן הוא די רופף —מערכת אשכנזית , מערכת מזרחית ומערכת ערבית . ואולם למעשה , תיאור שכזה יהיה שטחי —מעין צעד ראשוני בלבד להבנת המצב . שכן כל אחת משלוש המערכות שהתקיימו עד 1948 פעלה כחלק אורגאני של מכלול קהילתי או לאומי , ששאף להשתלב באורח עצמאי בעולם המודרני , כאשר יעדי החינוך היו חלק אורגאני של יעדי הקהילה או הלאום , כאשר המורים היו מזוהים עם מנהיגות הקהילה או התנועה הלאומית , וכאשר
|
|
|