|
|
Page:159
פרק שביעי המעמד הבינוני העובי והמפגש משני עברי הקו הירוק ערב מלחמת ששת הימים היה מצב החינוך במיגזר הערבי דומה . בתחומים רבים , למה שהיה בעשור הראשון שלאחר הקמת המדינה . בסקירה שפירסם עטאללה מנצור בעתון הארץ ב 4 . 9 . 66 הוא כתב שמספר התלמידים בבתי הספר היסודיים מגיע ל . 70 , 000 וכי חוק חינוך חובה מיושם בכל הכפרים . אלא שאין מעקב אחר הנשירה ; "התוצאה יותר ממחצית נושרים לפני סיום חינוך החובה . " בכפרים שמרניים ביקשו הורים הפרדה בין בנים לבנות , ומשרד החינוך נענה להם —בעיקר בכפרים הגדולים , שם זה התאפשר תקציבית ופיזית . תמונת החינוך היתה קשה לא רק בכפרים , אלא גם במרכז העירוני הגדול ביותר , נצרת : "גם בנצרת העיר נושר קרוב לשליש התלמידים במסגרת בית הספר היסודי ; ופחות מ 50 % מכלל מסיימי בית הספר היסודי אשתקד נרשמו לבית הספר התיכון . בכפרים , עקב הדרישה לידיים עובדות ( של הנערים ) בעבודת השדה , ונוכח שכר הלימוד וההוצאות הגדולות בעיר , ירוד אחוז מסיימי בית הספר היסודי הפונים לחינוך על יסודי . " הבעייה של השלטון המקומי , החוליה המקשרת בין משרד החינוך ובין בית הספר המקומי , המשיכה גם היא להיות חמורה : "היעדר רשות מוניציפאלית בכמחצית היישובים הערבים מביא בעקבותיו בעיית דיור חמורה [ הכוונה למבני בתי ספר , ש . ס ... [ . גם לא לכל מקום שיש שם רשות מקומית משגת ידו לבנות בית ספר , ושאלת המבנים עומדת בראש הדאגות שלי הממונים על החינוך הערבי . " אותן משפחות שיכלו להרשות זאת לעצמן פנו אל מחוץ למערכת החינוך הממשלתית : "קרוב למחצית בני נצרת לומדים במוסדות חינוך לא ממלכתיים , אלא שהחינוך בהם כרוך בתשלום שכר לימוד המגיע לכמאה ל"י לשנה לתלמיד בכיתה . 'א התוצאה ... היא שבני העשירים
|
|
|