|
|
Page:46
לפי כללים מוגדרים היטב , ומותירה מרחב קטן ביותר ליוזמה ולחידושים . את השינויים הללו היטיבה לתאר רחל אלבוים דרורל "המשימות הקשות בהיקף ובמורכבות מחד גיסא , והיעדר כוח אדם בעל הכשרה מאידך גיסא , הגבירו אצל קובעי המדיניות את תחושת הצורך במירכוז מינהלי של המערכת , בהגבלת האוטונומיה של יחידות המשנה , ובהדגשת המבנה ההירארכי והסמכות הקווית . ממערכת קטנה שאנשיה הכירו זה את זה וקיימו ביניהם יחסים ראשוניים , נהנו מסמכות והשפעה בקביעת המדיניות וראו עצמם חלק מההנהגה הלאומית היוצרת והמחדשת של החברה ולא כאנשי מקצוע בלבד , גדלה המערכת ורבו בה הדרגים ההירארכיים , תוך החלשת הקשר הישיר בין השדה למרכז . לצדם של הגמישות , הספונטניות והאילתור , התפתחו נוקשות ביורוקראטית שהלכה וגברה , פורמאליזציה של הנוהלים והתהליכים , וניכור חלקי ביחסים הבין אישיים" . ( 55 : 1985 ) במישור של בית הספר , משמעות התבססותו של המנגנון החדש היתה הפיכתם של המורות והמורים לפקידי הוראה נטולי סמכות חינוכית . כדברי קליינברגר , "השליטה הריכוזית עד כדי קיצוניות על החינוך , בידי ביורוקראטיה חינוכית אוטוריטארית , נטלה מן המורים כל שריד של השפעה ועוצמה , והותירה בידיהם מרווח מצומצם ביותר ליוזמה אישית וליצירתיות פדאגוגית" ( קליינברגר , . ( 230-229 : 1969 תהליכים אלה הביאו לשינוי בבתי הספר בשכונות וביישובים של הוותיקים : את מקומה של אווירת הקירבה והאינטימיות שנבעה משותפות במאבק להקמת המדינה , אשר מורים ותלמידים כאחד נטלו בה חלק , הלכה ותפסה עתה אווירה לימודית מנוכרת יותר , כאשר מורים רואים בהוראה עבודה גרידא , וכאשר תלמידים ותלמידות מוערכים על פי רמת ההישגים שלהם גרידא .
|
|