|
|
Page:97
המדינה ובגבולות הכוח הזה . זכויות אדם , המכונות גם זכויות טבעיות , מתייחסות לזכויות המוקנות לאדם באשר הוא אדם "מכוח טבעו וכבודו האנושי , ובלי תלות בכוחו של שלטון כלשהו " ( שם . ( 25 . מכיוון שאלו זכויות שאינן מוקנות מכוחו של השלטון , השלטון גם אינו רשאי ליטול אותן . כבר ג'והן לוק מנה את הזכויות הטבעיות של האדם , וביניהן הזכויות לחיים , לחירות ולרכוש . בארצות הברית נכנסו זכויות האדם לחוקת המדינה וכללו זכויות של חופש ביטוי , חופש דת , שוויון כפני החוק והליך הוגן . בשנת , 1948 לאחר מלחמת העולם השנייה והפגיעות הקשות בזכויות האדם , הצטרפו רוב מדינות העולם להכרזת האו " ם "ההכרזה לכל באי עולם כדבר זכויות האדם , " 1948 - זכויות שמקור התוקף שלהם אינו המצב המשפטי הנוהג בחברה מסוימת אלא ההכרה בזכויות הבסיסיות של כל בני האדם באשר הם . דינשטיין ( 36-35 : 1991 ) ממיין , בעקבות המשפט הבינלאומי , את זכויות האדם לחמש קבוצות עיקריות : זכויות אזרחיות , פוליטיות , כלכליות , חברתיות ותרבותיות . באופן מסורתי , הוגדרו זכויות האדם בשתי הקבוצות הראשונות - האזרחיות והפוליטיות , אך דינשטיין מציין כי לאחרונה תופסות דווקא הזכויות הכלכליות , החברתיות והתרבותיות מקום מרכזי יותר בדיון הציבורי , ואמנם אלו הן גם הזכויות שקבוצות לסינגור עצמי של אנשים עם מוגבלויות דורשות לממשן באמצעות המאבק הציבורי שלהן . להלן פירוט כל אחת מהקבוצות של זכויות האדם : . 1 זכויות אזרחיות : - הזכות לחיים , לחירות ולביטחון - חופש המחשבה , הדת והביטוי - חופש התנועה , האסיפה וההתאגדות - הזכות להשתייכות לאומית - הזכות להליך משפטי הוגן . 2 זכויות פוליטיות : - חופש הדעה הפוליטית - הזכות להקים מפלגה - הזכות למקלט מדיני - הזכות להשתתף בשלטון
|
|