|
|
Page:81
" נחוץ אומרים שהינקים אינם באים , ואני אומר לכס כבטחון מלא — הינקים באים . " עתה הצטרפו אל קריאות הגנאי והמחאות גם כמה מן הנאספים באולם , ואז עבר זיבוטינסקי לעמידת דום , פרש זרועותיו לצדדין וקרא בקול אדירים : "הינקים באים " ! למשמע דבריו הנחרצים בלהט , כמו אחזה אש את קהל המאזינים . קולו השואג הדהד כרעם בכל פינות האולם ו הקהל הנרגש עמד ממקומו ומחיאות-כפיים סואנות פרצו מכל העברים והציפו את ים הראשים כנחשולי-גלים מסתערים . חזון המדינה גם בימי הקדרות האחרונים לא כהו עיני זיבוטינסקי מראות באופק את חזון-הציונות שסופו להתגשם . במכתבו האחרון , סמוך למותו , כתב : "המלחמה מתפתחת , וכנראה תהיה גדולה בהיקפה ממלחמת-העולם הראשונה . אם כולנו נחיה עד סופה — ונזה אני מסופק מאוד — נזכה לראות דברים חדשים בסדר העולם כולו . ואם אנו נעמוד על המשמר יתחדשו דברים רבים גם כסדר עולמנו אנו . " ב 3 באוגוסט יצא לביקור במחנה בית"ר בהאנטר , במדינת ניו-יורק , במרחק 260 ק"מ בקירוב מן העיר . כדרך ביקש מאהרן קופילוביץ , אחד ממקורביו , לשיר "כל נדרי , " והוא עצמו חזר על התפילה מלה במלה . בהגיעו למחנה סקר בחפזון-מה את משמר-הכבוד / ניכר היה בו שקשה עליו הליכתו , ותוך התאמצות מרובה טיפס לחדרו בקומה העליונה של בית-המחנה . מיד הוחש אליו רופא , אך לא היה בידי זה כדי להושיע . התקף-הלב הפעם היה פאטאלי . מלותיו האחרונות של זיבוטינסקי היו : "מנוחה , רק מנוחה " ... הוא השיב את נפשו לבורא במוצאי-שבת , אור לכ"ט בתמוז , ת"ש 4 ) באוגוסט , ( בשעה . 10 . 45 ירמיהו הלפרו ואהרן פרופס עצמו את עיניו . זיבוטינסקי הובא לקבורה בבית-העלמין בלונג איילנד , ניו-יורק , אך לא במקום הזה ביקש למצוא לו מנוחת-עולמים . בצוואתו ( סעיף , ( 5 שנכתבה בפאריס ב 3 בנובמבר , 1935 העלה את מבוקשו ו "אני רוצה להיקבר , או כי ישרפו את גווייתי ( אחת היא לי ) בו במקום שימצאני המוות ; ואת עצמותי ( אם אקבר מחוץ לארץ-ישראל ) אין להעביר לארץ-ישראל אלא לפי פקודת הממשלה היהודית של ארץ זו לכשתקום . " הפניות לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון למלא את צוואתו הושבו ריקם ; נימוקו הפורמאלי היה : "הארץ זקוקה ליהודים חיים , ולא לעצמות מתים . " התירוץ הזה היה דחוק , שהרי עצמותיהם של כמה יהודים דגולים אחרים שהלכו לעולמם בשכבר הימים הועלו לארץ . דחיית הבקשה היתה אות מופגן של צרות עין ,
|
|