|
|
Page:79
10 הימים האחרונים מלחמת-העולס השניה באה על זיבוטינסקי כחתף . הוא לא חזה אותה ; ההיפך , משוכנע היה כי היא לא תפרוץ , אולי משום שמבחינה נפשית הוא לא רצה שתפרוץ . כל תכניותיו וחלומותיו נגוזו ברדת מסך-הברזל על אירופה , ויהודיה נלכדו בגיטאות שאין מנוסה מהם . חודשי-המלחמה הראשונים עברו עליו בלונדון . לשעה קלה עוד האמין שניתן יהיה להחזיר את גלגל המאורעות לאחור , לחדש את הברית בין אנגליה לבין עם ישראל , כמלפנים , לחתום את פרקי-הספר השחורים , רצופי הבגידה והאכזבות , ולפתוח דף חדש ביחסיהם לנוכח הסכנות האורבות לדמוקרטיה ולעמים השרויים במצוקה . הוא שלח תזכירים לראש ממשלת בריטניה צ'מברליין ולצ'רצ'יל והציע בהם להקים צבא יהודי שיילחם לצד בעלות-הברית . אך תקוותו נכזבה . פניותיו נתקלו בקיר אטום . משום כך ביקש לשנות את המהלך ונשא את עיניו אל "העולם החדש , " לארצות-הברית , שעמדה עדיין בנייטראליותה . היה בדעתו לעורר בה תנועת התנדבות מקיפה ולגייס צבא יהודי בן 100 , 000 איש , שיתפרש בכל החזיתות כדי להקנות לעם היהודי , בבוא השלום והנצחון , זכות להסב עם שאר נציגי האומות אל שולחן ועידת-השלום . ואולם הבריטים הקשו עליו את צאתו מאנגליה , משום שהיה מחסור במקומות-נסיעה באניות ובמטוסים שהוקצו לאזרחים . זיבוטינסקי נאלץ להמתין ימים רכים , ורק בפברואר 1940 נמצא לו מקום באניה . בדרך השלים את קריאת ההגהות של ספרו האחרון — "חזית המלחמה של עם ישראל , " שמשוקעים בו כל הגיגיו הציוניים , ניתוחי עבר , הווה ועתיד , ומרבית הדברים עדיין אקטואליים עד היום . ארבעה דולרים בכיס ... תקופת-חייו האחרונה בניו-יורק היתה קשה ועגומה . מזכירו האמריקני הצעיר , יעקב טאובר , הציב להם זכרון אלגי על סמך רשמי פגישותיהם היוס-יומיות . תיאוריו מצויירים בצבעי שחור-אפור , כמעט ללא קרני אור . אישיותו של ז'בוטינסקי הוסיפה לקסום לו , גם ב"שעת בין-ערביים" זו , כמבע רגשי ההומאניות שאפיינו אותה , ביחס-הכבוד שהיא רחשה לכל נברא בצלם , בכל הנסיבות ; צללי החיים לא יכלו להעיב את ברק הידע ששפע ממנו כמעיין המתגבר , והוא הוסיף לפזר את פניני מחשבתו ביד נדיבה . " היתה באדם זה מתיקות אנושית מופלאה , " כותב הצעיר המעריץ בריגשת כאב על שנקלע ענק-הרוח הזה אל "העולם החדש" הגועש ורב-האפשרויות בלא שימצא לו תומך של ממש בעורף-ההמונים .
|
|