|
|
Page:44
צירי "פועלי ציון" בקונגרס הציוני דרשו להעלותה על סדר היום של הדיונים , האשימו את ז'בוטינסקי על כי נעשה ל"בעל-בריתו של פוגרומיסט" ותבעו את התפטרותו מן ההנהלה הציונית . הפולמוס ניטש בעת היעדרו של זיבוטינסקי בשליחותו בארה"ב , אך הוא לא שכך גם לאחר שובו לאירופה . במועצה מיוחדת של ציוני רוסיה ואוקראינה , שנתכנסה בברלין כדי לדון במיוחד בפרשה , השמיע זיבוטינסקי את טיעוניו , והמועצה זיכתה אותו מכל אשמה . ואולם בכך לא היה עדיין כדי להרגיע את יריביו מחוגי השמאל , ובהסכמת ז'בוטינסקי הוקמה ועדת חקירה שהיתה אמורה לברר את הפרשה עד תום . אלא שהיא לא הגיעה לכלל פעולה , כי בינתיים הגיש זיבוטינסקי את התפטרותו מן ההנהלה בשל החיכוכים בינו לבין שאר חבריה . במכתבו ליושב-ראש הוועד הפועל 18 ) בינואר ( 1923 הסביר זיבוטינסקי את מניעי פרישתו , וכיון שהוא סירב גם לסור למשמעתה של ההסתדרות הציונית , "רואה אני את עצמי כפורש מן ההסתדרות הציונית . " התפטרותו מן ההנהלה הביאה את זיבוטינסקי לעשיית חשבון-נפש מעמיק , והוא נתפס להרהורים שעתידים היו לפקוד אותו שוב ושוב במרוצת הקאריירה הציבורית שלו . הוא הטיל ספק בכשירותו לשתף עצמו בעבודת צוות . אפשר שפגם הוא בו — פועל-יוצא לאופיו האינדיבידואליסטי . מעצם ברייתו נוח היה לו תמיד ללכת בדרך היחיד . ב"סיפור ימי" מעיד על עצמו ז'בוטינסקי שיש בו "איזו תכונה או סגולה מיוחדת העלולה להרגיז ... גם מפי ידידי שמעתי : יאחה מחדד את הניגודים . ' אולי עוד אמצא הזדמנות , בהמשך סיפורי זה , להצביע על 'כשרוף בלתי-נוח זה , שהועיל לסבך ולהקשות לעיתים קרובות את פעולתי הציבורית . " על תכונה זו באישיותו של ז'בוטינסקי עמד גם יצחק גרינבוים במושב הוועד הפועל הציוני בינואר ; 1923 "כיצד להסביר את העובדה , " שאל , "כי ז'בוטינסקי הוא הגיבור של כל ישיבותינו ? אני מסביר את הדבר לעצמי באופן זה ו ראשית , משום שאוהבים אותו . ושנית , משום שיש לו הכשרון לשוות אופי דראמאתי לדברים שאינם דראמאתיים כלל . שומעים לא את מחשבותיך , אלא את הטון שלך " ... בניתוחו הפסיכולוגי העצמי אפשר שלא השכיל זיבוטינסקי לרדת לעומק סיבת הרוגז ומורת-הרוח שעוררו השקפותיו , אך הרי בכך ניתן להעיד על סממניו של הנביא שבדרך כלל אינו רצוי לרוב אחיו ; הוא רואה למרחוק ומדליק נר ראשון לרבים , הנגררים אחריו על-פי-רוב בלא רצון . עמידתו על האמת שלו הביאה אותו בשעות-הכרעה למשבר ולפרישה . עוד ב 1904 הגדיר הוא עצמו את מהותו של הפורש : "אין ספק שאישיות חזקה איננה יכולה לעבוד במסגרת מצומצמת , וככל שהאישיות חזקה יותר ורבת-פעליס יותר , וככל שהיא נמרצת יותר , כן קשה לה להישאר במסגרת
|
|