sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:41

עבר-הירדן המזרחי זמנית מתחולתם של סעיפי "הבית הלאומי" שבמאנדאט . עקב מאורעות 1921 הפסיק סמואל בפעם הראשונה את העליה לארץ-ישראל , ו"הספר הלבן" משנת 1922 עוד הוסיף וקיצץ במהות הציונות לפי ראות עיניהם של הבריטים . טיוטת " הספר הלבן" נמסרה להנהלה הציונית בלונדון ב 3 ביוני . 1921 זיבוטינסקי , ששהה באותם הימים בארה"ב , לא קיבל מידע על המתרחש ועל הלך-הרוח בחוגי השלטון הבריטי . הוא חזר ללונדון ב 17 לחודש , בשעות אחר-הצהרייס ; בהגיעו למשרד ההסתדרות הציונית הראה לו ד"ר וייצמן את נוסח "הספר הלבן" המוצע ואמר לו , כי הממשלה דורשת את תשובת ההנהלה ואת הסכמתה עד למחרת הבוקר . היה זה בבחינת אולטימאטום : אם לא תסכים ההנהלה לאשר את הטיוטה המוצעת , תסרב הממשלה להעניק להנהלה הציונית את מעמד "הסוכנות היהודית" לפי סעיף 4 של כתב המאנדאט . תשובת ההסכמה לא נראתה לו לזיבוטינסקי והוא ניסה להיאבק על ניסוחה t הוא לא חתם לא על "הספר הלבן" ולא על מכתב ההסכמה , כפי שייחסו לו יריביו בשנים שלאחר מכן . וייצמן לבדו היה חתום על המסמכים , ועם זאת הודה ז'בוטינסקי בפה מלא : "מעולם לא כפרתי בחלקי באחריות לעובדה , שההסתדרות הציונית קיבלה את 'הספר הלבן . '" הוא החשיב את הצעד הזה בגדר עשיית הרע במיעוטו י מוטב להסכים — ולו גם הסכמה כפויה — לטיוטה המוצעת מאשר לגרום לשינוי יסודי בנוסח המאנדאט . יתירה מזו : רוח הג'נטלמניות שבז'בוטינסקי הכתיבה לו גילוי יחס של קולגיאליות כלפי חבריו . במקרה כזה מחייבת הנאמנות שיתוף אחריות אפילו במפלה , אף-על-פי שלימים התחרט ז'בוטינסקי על מעשהו ; "לויאליות היא דבר אשר , כפי שנוכחתי לדעת עכשיו , אדם צריך לנהוג בו בחסכון . " בדאגה רבה ראה זיבוטינסקי את ירידת קרנה של הציונות בדעת-הקהל הבריטית . היה חשש רציני שמא תתנער אנגליה בכלל מהצהרת באלפור . בוויכוח סוער על המאנדאט הארץ-ישראלי שנערך בבית הלורדים , ביוני , 1922 הותקפה הציונות קשות , ובהצבעה הכריע הבית נגד הצהרת בלפור ברוב של 60 נגד 29 קולות . רק הודות להתערבותו התקיפה של צירצ'יל סוכלה המזימה ובית-הנבחרים אישר את מדיניותה של הממשלה לגבי ארץ-ישראל ברוב של 292 נגד . 35 לטענתו של ז'בוטינסקי הגיעה הציונות לנקודת השפל מחמת מדיניותו הפשרנית והפייסנית של וייצמן . זיבוטינסקי דרש להביא את הדברים לידי משבר לא להכריז ש"מצב-העניינים מניה את הדעת , " שכן בכך מרדימה ההנהגה את כוחות-המאבק הטמונים בעם . הוא לא איבד את אמונתו באנגליה , אלא חש , כי אם לא יופעל נגדה לחץ מדיני מתמיד , היא עשויה , מטבע הדברים , לנקוט את "קו ההתנגדות הקטנה ביותר" ולעשות ויתורים לערכים על חשבוננו .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help