|
|
Page:27
את המולדת בלי הזמנה רשמית . " יותר מכל הרגיז אותו מעשהו של המנהיג הציוני רב-היוקרה , מנחם אוסישקין , "שזכה לרפוטאציה יציבה של בעל נימוסים גרועים ביותר" ו יום אחד פגש הלה את אמו של זיבוטינסקי ואמר לה ? "את בנך צריך לתלות . - הדבר הדאיב את לבה מאוד . שאלתי אותה . י — עוצי עצה ' מה עלי לעשות להבא ? — כשם שמתגאים בני-אדם במגילת-היוחסין שלהם רבת-האצילות , כך אני מתגאה עד היום בתשובתה ו — אם אתה בטוח , שהצדק עמך — אל תיכנע . 11 עם תומכי רעיון הגדוד נמנו מעטים , ביניהם מאיר גרוסמן , אקטיוויסט אף הוא , שיסד בקופנהאגן את הבטאון היידי 'ידי טריבונע" ( לימים הועבר לשירות התעמולה למען הגדוד בלונדון , ( וד"ר חיים וייצמן , שסייע לז'בוטינסקי , אף כי לא יכול להזדהות עמו בגלוי כדי שלא להרגיז את חבריו בהנהגה הרשמית . בין וייצמן , שהשקיע עצמו לחלוטין במאמציו להשגת הצהרת באלפור , לבין זיבוטינסקי , שהשליך אף הוא את יהבו על הבריטים , התפתחו יחסי ידידות ! הם נתגוררו יחד כשלושה חדשים בבית קטן אחד בלונדון . בודד במערכה מאבקו של זיבוטינסקי למען הגדוד היה מאבק-איתניס שנמשך למעלה משנתיים , מאבק יחיד , כשהוא מוקף איבה . רק אדם בעל אמונה חזקה כשלו היה מסוגל להתגבר על כל האכזבות והמפלות . הוא נתקל קודם כל בחומת השמרנות של המימסד הבריטי . כל עוד שימש לורד קיצ'נר שר-המלחמה ( הוא נספה ב 1916 באניית-מלחמה שטובעה בידי הגרמנים בים הצפוני ) לא ניתן לערער את עליונותה של ה"אסכולה המערבית" י קיצ'נר לא ראה כל צורך לשלוח צבא לחזית ארץ-ישראל ומיאן לשמוע על "גדודים אכזוטיים . " כן עמדו לו לז'בוטינסקי למכשול חוגי המתבוללים באנגליה \ עצם רעיון הציונות היה בעיניהם בחזקת טירוף , שהרי הם שללו הפגנת ייחוד יהודי , לא כל שכן שהיה גדוד ציוני בגדר תועבה מוחלטת בעיניהם . בין יריביו נמנו גם שונאי-ציון משמאל , וכן ראשי ההסתדרות הציונית באנגליה . מובן שגם המועמדים לגיוס — יהודי וייטצ'פל , המהגרים מרוסיה שטרם נתאזרחו וביקשו ליהנות מ"שני העולמות" ( מזכויות כל תושבי הארץ בלא להיות כפופים לחובת שירות צבאי — , ( שטמו את ז'בוטינסקי , שמו ללעג את מאמציו , פוצצו את אסיפותיו , רגמו אותו ואת חבריו באבנים ובתפוחי-אדמה רקובים , ומפעם לפעם אף הרימו יד להכותם . גלמוד היה ז'בוטינסקי גם משום ניתוקו מבני משפחתו — אשתו ובנו בן החמש נשארו בפטרבורג , ואמו ואחותו — באודסה . גם הפרוטה לא היתה מצויה די-הצורך ; אירוניה של הגורל היא : עתונו "רוסקאיא ודומוסטי" — הוא שהוסיף להיות נאמן לו ולתמוך כספית בו
|
|