sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:25

מרחיקה-לכת כל כך במציאותו ובתודעתו של עם ישראל ? — היהודים והרעיון הצבאי ! הרי בנפול בר-כוכבא הקיץ הקץ על מסורת הקרב בישראל , ומני אז , דומה , עמד מהלך ההיסטוריה היהודית בסימן סיסמת-הדורות ; "לא בכוח ולא בחיל , כי אם ברוחי . " וכי יסכון היהודי הנרפה , שקומתו נכפפה תחת נטל שנות הגלות הארוכה , לחדש את מורשת הגבורה בישראל , ואף לאחוז בנשק ? גס עצם הרעיון שבהצטרפות למחנה מדינות-ההסכמה נראה בעיני העסקנים הציוניים מופרך מיסודו / פיזורו של העם היהודי מחייב אי-הזדהות עם אף אחד מן הצדדים , הנייטראליות כפויה עליו על-פי הגיון מצבו . ועיקר הסכנה נשקפה , לדעתם , לישוב העברי בארץ-ישראל ( כ 85 , 000- נפש בקירוב בעת ההיא . ( כיצד יתכן להפקירו לזדון לבם של התורכים העריצים שיבקשו להיפרע ממנו בעטיה של התחברות אחיהם אל האוייב ! זיבוטינסקי כפר בקיומה של סכנה כזאת 1 הוא היה משוכנע שניתן להעביר את רוע הגזירות , שהתורכים עלולים לתכנן לגבי הישוב העברי , על-ידי הרמת קול זעקה ומחאה , אפילו התורכים יצטרכו להתחשב בדעת-הקהל הנאורה בעולם : "אני כשלעצמי חושב שארץ-ישראל איננה ארמניה , " ומכל מקום לא היה זיבוטינסקי מוכן לכך , שעקב תחושת הסכנה תיכבלנה ידי הציונות . אין לעשות את הישוב בן-ערובה לכל המפעל . יש לראותו בבחינת "חיל-חלוץ מדיני , " וכידוע , פעמים נאלץ חיל-חלוץ לסבול אבידות כבדות . "אנו שולחים לו את ברכתנו וממשיכים בדרכנו . " זהו מבחנו האמיתי של אקטיוויזם המיוחד לתנועת שחרור . הנוער בארץ-ישראל . על צביונו של הישוב העברי ועל טבע כניו עמד ז'בוטינסקי עוד לפני מלחמת-העולם . למן היום הראשון , בו החליט להשקיע עצמו רובו ככולו במערכה למען הציונות , נשא את נפשו להכיר את נושא החזון הציוני , את ארץ-ישראל , לתהות על מהות אוכלוסייתה ותנאיה ולעמוד על צרכיה . בסתיו 1908 באה לידו ההזדמנות לערוך כה ביקור ראשון ולעשות בה כמה שבועות . בסיוריו לאורכה ולרוחבה עמד מיד על שממונה " ) מראש תבור ראיתי מדבר פרוע , עמק יזרעאל ( " ועל ה"יש" הציוני הדל המצוי בה . ברם , בחושו הנאמן הבחין , כי אפילו בממדיה המצומצמים של תנופת הבניין יש הרכה מן הדמיון : יום אחד הוליכו מאיר דיזנגוף , ידידו מאודסה , לתל חולות חשוף ואמר לו , כי שם יקום בקרוב פרבר יהודי ליפו — תל-אביב , העיר העברית לעתיד לבוא . רוחו לא נפלה מכל מה שראה . הארץ היתה שרויה עדיין בחורבנה , אך מקובלת היתה עליו מימרתו הנודעת של אחד העם : "ארץ כי תחרב , והעם עודנו מלא חיים וכוח

מכון ז'בוטינסקי בישראל


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help