|
|
Page:24
יחסו לתורכיה לגבי מצבה של תורכיה היה לו לזינוטינסקי יד ע ממקור ראשון . הוא ישב בה קרוב לשנה ( 1909 ) בתוקף היותו הממונה מטעם ההסתדרות הציונית על רשת עתונים ( יומון כללי בצרפתית — " התורכי הצעיר" ? שבועון , אף הוא בצרפתית — י " השחר" ; שבועון בספרדית — "אל גיודיאו , " ושבועון עברי — "המבשר , ( " שכותביהם חתרו למצוא מהלכים ואהדה בקרב חוגי "התורכים הצעירים" ולקרבם לציונות . רבים וטובים בין ראשי המדברים בתנועה הציונית גילו התלהבות יתירה כלפי המשטר החדש שקם בעקבות "מהפכת התורכים הצעירים" ;( 1908 ) תקוותם היתה , שהשליטים החדשים יטו אוזן לשאיפות הציונים ויסכימו להקמתה של "אוטונומיה" בארץ-ישראל מושתתת על עליה והתיישבות . זיבוטינסקי נפגש עם כמה מאנשי ההנהגה החדשה בתורכיה ועמד חיש-מהר על טיבם י אף הם כקודמיהם להוטים ל"טוראניזאציה" ומשטרם הוא "משטר עיוורון ושגעון . " הוא חזה מראש את התפוררותה של ממלכת עותמאניה , שהיתה בעיניו אבסורד , "ואין תקווה לציונות אלא בהרס האבסורד עצמו . " מסקנה זו פיתח זיכוטינסקי בהרחבה יתירה בספרו "תורכיה והמלחמה , " שיצא לאור בלונדון , באנגלית , ב . 1917 לטענתו לא העלתה "מהפכת התורכים הצעירים" ארוכה לקיסרות . קצרה ידה מלהתמודד עם עובדת-יסוד : התורכים מהווים בממלכתם מיעוט — שליש מכל האוכלוסיה , ותחת שלטונם תוסיף הארץ להיות נחשלת . מכאן הסיק ז'בוטינסקי מסקנה מכאיבה : "מי ששואף להריסתה של תורכיה הוא ידידו של העם התורכי , ולא אויבו . " מולדתו הטבעית של הגזע התורכי היא אנאטוליה , המכילה את רוב בניינה וממינה של האומה התורכית , ובה היא צריכה להתרכז . לא היה לו לז'בוטינסקי ספק בלבו לגבי הצד שאליו צריכה הציונות להצטרף ; "במקום ששולט תורכי לא ת > רח השמש ולא יצמח העשב , ובלי התפוררותה של הקיסרות העותמאנית אין תקווה לתחייתה של ארץ-ישראל . " בעלת-הברית הרצויה היא בריטניה , שכן לשם הגנה על תעלת-סואץ יהא עליה לספח את ארץ-ישראל לתחום השפעתה . ז'בוטינסקי נמנה עם חסידי "האסכולה המזרחית" בפול מוס שניטש בדבר המדיניות האסטראטגית שיש לנקוט , ? אף הוא היה סבור שנקל יהיה להבקיע את החזית התורכית , ואפילו תבוסת בריטניה במערכה על גאליפולי לא היה בה כדי להרתיעו מהנחה זו . רעיונו של ז'בוטינסקי להקים גדוד עברי היה מהפכני ביסודו . בזה נתמצה בעצם עיקר חידושו במשנה הציונית — תוספתו רבת-המשמעות לציונות המדינית . הצעתו היכתה את ההנהגה הציונית בתדהמה : מי העלה על דעתו אפשרות לחולל תמורה
|
|
|