|
|
Page:13
13 מודעות פוליטית ואפילו אורגות את המוסרי והפוליטי יחדיו, ובכל זאת מתעקשות בסופו של דבר על מתן קדימות לאתיקה, או למצער על אי-תלותה בפוליטי ועל החשיבות הפוליטית של שמירתה ככזו . הטענה השנייה היא שהוואקום של השיח המוסרי מתמלא בפוליטיקה גרועה . במקרה הרע-ממש, השיח הזה משמש להכשרת עוולות בעזרת להטוטנות המתבססת על גמישותה האינסופית של השפה האתית הריקה ; במקרה הפחות-נורא מהווה השיח המוסרי חסם בפני פוליטיקה שמאלית עקבית, בין היתר בשל עוינותו או אדישותו כלפי פוליטיקה בכלל : ההתענגות על המוסר הופכת למכשיר של דה-פוליטיזציה, ועל-כן למכשיר פוליטי רב-עוצמה, המבצר את הסדר הפוליטי הקיים . כאן נדרשת הבהרה דחופה . ניכר שאני נעה בנינוחות-מה בין המטבע 'אתיקה', על נגזרותיו הדקדוקיות, ובין 'מוסר' ( על נגזרותיו שלו ) . ההיסטוריה של הפילוסופיה מכירה בשימוש נזיל כזה אך מכירה גם בהבחנות בין שני המונחים . כך, למשל, ב פילוסופיה של המשפט , הגל מבחין בין מוסריות ( הכרוכה באחריות, כוונה, מצפון וכו' ) ובין החיים האתיים ( במשפחה, בחברה האזרחית ובמדינה ) . פוקו מייחד את שימושו בתווית 'מוסר' ל"מכלול ערכים וכללי פעולה המוצעים ליחידים ולקבוצות דרך מנגנונים מכתיבים שונים", אך גם ל"התנהגותם של היחידים במציאות, מתוך יחס 6 שעה שהאתיקה היא כלפי הכללים והערכים המוצעים להם", מערכת ה"יחסים-לעצמי", דהיינו אסתטיקה של שכלול ועיצוב של היחיד, במין המשכיות לרעיון האריסטוטלי של מימוש "החיים הטובים" . עדי אופיר ממשיך בכיוון הזה ומבקש להבדיל בין השיח האתי, העוסק בחיים הטובים "שלנו", ובין השיח המוסרי ה"עוסק, 7 אולם ההבחנה או ראוי לו שיעסוק [ . . . ] בחיים הרעים של אחרים" . הזו, שנדמית כעקבית, מתהפכת ומיטשטשת אצל הוגים אחרים — ולעתים גם אצל ההוגים האמורים עצמם . דווקא המטבע 'אתיקה' הוא שמשמש כיום בהקשר של יישום חברתי-ציבורי פרטיקולרי, לעתים קרובות בלוויית שרטוטם של קודים אתיים לתחומים
|
|