|
|
Page:12
12 נשים לבנו לכך שאפילו 'תרבות המערב' הוא ביטוי רחב יחסית לצמצום שמפגין דמיונם המוגבל של המטפיסיקאים מלטשי המטבעות, המתגאים בהישגיהם . רק הכלכלות של שלוש התרבויות האירופיות הדומיננטיות הן כאלה שבכלל מועמדות לסילוק — כ"ריבוי" — לטובת האחדות . פוליפילוס, המדברר את המטפיסיקאים הללו, מייחס להם את הרצון למחוק את "המלך אדוארד, הקיסר וילהלם, או הרפובליקה" . בדרכם אל המטפיסיקה החיווריינית, לא רק שאין הם טורחים לחרוג מתרבות המערב ולמחוק מטבעות מצריים או יפניים, אלא שאפילו תכנים ספרדיים, איטלקיים או שבדיים לא מובאים בחשבון . ה"ריבוי" וה"קונטינגנטיות" הם בעלי מנעד צר מאד, אם כן . אפיקורוס ( מקרא שמו : חבר, בן-ברית ) התגורר בין האקדמיה האפלטונית ובין הסטואה . בניגוד לשתי אלה, הוא אירח בגנו, כתלמידים ומתדיינים מן המניין, גם נשים ועבדים . בהשראת ספקנותו ביחס לקשר בין האלים ובני האדם, נקבע התואר 'אפיקורסי' ככופר, מי שאינו מכבד את התורה, מתכחש להשגחה האלוהית ומפקפק במהות הנבואה . ובכן, גנו היווני של החבר אפיקורוס, גנו של אפיקורוס של פראנס — וכן אפיקורוס ופראנס עצמם — כל אלה הם המצע שעליו מונחת המסה הנוכחית . ארצה להציע לבחינה שתי טענות אפיקורסיות, להרהר בהן, לפתח אותן, להבהירן ולעמוד מאחוריהן . הטענה הראשונה היא שכתפיה של תפישת המוסר המקובלת, בגרסאותיה השונות, צרות מכדי שתוכל לשמש בסיס למחשבה פוליטית ולפעולה פוליטית . הדבר נכון, לדעתי, לגבי כל תפישה של המוסר כְּמה שמסוגל לספק אפיונים, הצדקות או אפילו כיוונים לפעולה : החל בתורות מוסר אנליטיות, שיפוטיות, שלפיהן אפשר לגזור ציוויים קונקרטיים מעקרונות מוסריים אוניברסליים, נצחיים וטהורים ; דרך תפישות רכות, אסתטיות ואקזיסטנציאליסטיות של החיים האתיים, שמטרתן היסודית היא בדיוק התגברות על תמימותן ( או היתממותן ) של התפישות השיפוטיות ; וכלה בגישות פוסטמודרניסטיות, המפגינות
|
|