|
|
Page:א
ואני רוצה , שנערי ונערותי שלי יתאמצו לעשות טוב ולהתחנך חינוך אצילי . כיצד הילדים נראים למראית עין – אין זה מעניני . אותי אין לרמות בגינונים נאים ולא בגינונים שאינם נאים . אני מעוניינת בצפון מאחורי כל הגינונים . בין שאחד מילדי הוא עשיר ובין שהוא עני , בין שהוא קתולי ובין פרוטסטנטי או יהודי , לבן או שחור או צהוב , מהיר תפישה , או אטי , גאוני או תם – אין זה מעלה ולא מוריד לגבי אני , אם יש בו רגש אנושי , אם בעל לב הוא , אם הוא אוהב אמת ושומר כבוד , אם הוא מכבד את הפחותים ממנו במעלה ואוהב את הנעלים ממנו . אם ילדי כתתי הם אנושיים , אין אני רוצה כל עיקר שיהיו שוים זה לזה בדרך היותם אנושיים . אם אינם מושחתים – לא איכפת לי כיצד הם נבדלים זה מזה . ברצוני שכל אחד מילדי יהיה כמו שהוא . אין אני רוצה שאתה , הומר , תהא דומה למישהו אחר , ובלבד שתגרום לי נחת רוח , או שתקל את עבודתי . עד מהרה הייתי נלאית למראה כיתה מלאה שגבירותש ושגשנטלמניםש גמורים . ברצוני שכל תלמידי יהיו בני אדם – כל אחד לחוד וכל אחד מיוחד , וכל אחד שנוסח בפני עצמוש , נעים ומלהיב , שונה ונבדל מכל השאר . מתוך : הקומדיה האנושית , ויליאם סרויאן . תרגום : יצחק עברי , הוצאת עם עובד . ( 1946 )
|
|
|