ה"אמת" כדיאלוג וכמעשה

כמו שמיטיב לתאר הפילוסוף האמריקני ריצ'רד כרנסטיין כשני ספריו הידועים Beyond Objectivism and Relativism ( Bernstein , 1985 ) , The New Constellation ( 1992 ) -ו במרחב שבין הקיצוניות הפוזיטיביסטית מחד גיסא והניהיליסטית מאידך גיסא התפתח במהלך המאה העשרים "שיח משקם" הנושא בחובו התבוננות מוסרית כלפי שאלת האמת ברוח של אובייקטיביות מתונה . מדובר כגישה פילוסופית אשר קיבלה , מצד אחד , את אופני ההתבוננות כעולם ואת היחס לאמת כפרשנות הנרקמת באופקים אישיותיים ותרבותיים ספציפיים , ואת ראיית ה"שיח האנושי המתמשך" כהקשר היחיד להבנת תופעות . ואולם מצד אחר עמדה גישה זו על עצם הדבר שקיומם של צרכים ומאוויים אנושיים משותפים , וכן שותפותם של בני אדם וחברות כמורשות תרבותיות ובעיסוקים מקצועיים , מצריכים אמותמידה אובייקטיביות וקריטריונים משותפים למה שאמיתי , טוב , צודק ויפה כעולם האנושי . גישה שכזאת אנו מוצאים בהגותם של ג'ון דיואי , חנה ארנדט , מייקל אוקשוט , אלסדייר מקינטייר , צ'רלס טיילור , מרתה נוסבאום , ריצ'רר ברנסטיין , יורגן הברמאס , הנס גיאורג גאראמר , ג'ון רולס ועוד רבים אחרים , אשר הציגו , כל אחד בדרכו...  To the book