הנגישות להשכלה גבוהה

ישראל נמצאת בפתחו של שלב הנגישות השלישי להשכלה גבוהה . התקופה הראשונה היא זו שהחלה בסוף שנות ה 50 עם הקמת המועצה להשכלה גבוהה . אז , בתוך פרק זמן קצר יחסית , קצת למעלה מעשור , הוחלט על הקמתן של חמש אוניברסיטאות חדשות ( תל אביב , בר אילן , בן גוריון , חיפה והאוניברסיטה הפתוחה , ( נוסף על השלוש שהיו קיימות בעת הקמת המדינה ( האוניברסיטה העברית , הטכניון ומכון וייצמן . ( תקופה זו הסתיימה בסוף שנות ה , 80 עם מתן היתר והכרה ל 15 מוסדות שאינם אוניברסיטאות . התקופה השנייה החלה בעקבות ההחלטה שהתקבלה במל"ג ב 1993 בדבר יישום תוכנית האב להקמת מכללות אקדמיות . תקופה זו נמשכה כעשור שנים , ובמהלכה 1 ניתנו היתר והכרה ל 30 מוסדות נוספים להשכלה גבוהה . שתי תקופות אלה , כל אחת בנפרד ושתיהן ביחד , חוללו שינוי מהותי באפשרויות הקיימות לרכישת השכלה גבוהה בישראל וחתמו מחלוקת ומתח שבין שתי גישות . האחת היא הגישה המסורתית והשמרנית יותר ביחסה להשכלה הגבוהה , ששורשיה הם המודל של אוניברסיטת המחקר על פי וילהלם פון הומבולדט , ( 1969 ) הגורס כי הבסיס לכל פעילות אקדמית מחייב גס מחקר . מאחר שהמחקר מאופיין ביכולת ג...  To the book