ב. הבאת קרבן כהשלמת מעשה הגיור

מן הראוי להטעים צד שווה במחלוקת התנאים , שהתבארה למעלה . הן לשיטת תנא קמא והן לשיטת רבי אליעזר בן יעקב , שימש הקרבן לתכליות מסוימות , שישראל כשר רשאי לעשותן , היינו לאכול קודשים או לשאת בת ישראל . מכאן נראה לומר , שהבאת הקרבן היא פעולה המשלימה את הגיור , דברים אלה עולים בבירור מדברי הרמב"ם , שהטעים , כאמור , כי בהבאת הקרבן נעשה הגר שמל וטבל "גר גמור" ו"ככל כשרי . "ישראל ובהקדמתו למסכת זבחים — בעת שדן בקרבן הגר — כתב הרמב"ם : ... " אבל הגר הרי אין כניסתו לדת נשלמת ויהיה כשאר ישראל אלא בשלשה דברים . " ... מראיית הבאת הקרבן כמעשה המשלים את מעשה הגיור , מסתבר לומר , כי הבאת הקרבן איננה עיקרו של מעשה הגיור . כך משמע מדברי הרמב"ם , שהובאו למעלה , באשר לגר שמל וטבל ועדיין לא הביא קרבנו : "שקרבנו עכבו להיות גר ג מ ו ר — " אך לא מלהיות גר ' "שקרבנו עכבו ... להיות ככל כשרי ישראל" — אך שם ישראל עליו . גם מסוגיות הגמרא העוסקות במעשה הגיור משתמע , כי המילה והטבילה — ולא הבאת הקרבן — הן עיקרו של מעשה הגיור . ובהלכות איסורי ביאה מפרט הרמב"ם אותם יסודות במעשה הגיור , שבלעדיהם — הבא להתגייר "אינו . "גר...  To the book