הפסיקה העקרונית וזכות מיסוי

כבר חלוקים חז"ל ( ודיון זה נמשך עד למחקר בן זמננו ) אם "משפט המלך" שמוסר שמואל הנביא לעם מובנו הנורמה החוקית או הנוהג הפסול . הרמב"ם הכריע 1 תוספתא סנהדרין ד , ה ( עמ' ;( 421 בבלי שם כ ע"ב . וראה ש' טלמון משפט" , , "המלך ספר כדעה הראשונה , הלוא היא דעתם של התנא ר' יוסי והאמורא שמואל , כי "כל האמור בפרשת המלך מלך מותר . "בו פסיקה זו תואמת כללי פסיקה מקובלים ( הלכה כשמואל בדיני ממון , ( ומשתלבת במגמה הרחבה הרואה מינוי מלך כמצווה ואת השימוש בכלים פוליטיים חברתיים כתכונה הכרחית בקידום מטרות התורה . ( יצוין כי בין חכמי אשכנז הראשונים היו שנטו להכריע , כי המלך אסור בדברים שמנה הנביא . ( אולי אפשר לשמוע הד עמום של הסתייגות בקביעה המימונית "כל האמור בפרשת המלך מלך זוכה בו" לעומת המטבע התלמודי "מלך מותר , "בו כאילו רצה הרמב"ם לרמוז שמימוש זכויות אלה אינו תמיד לשבחו של מלך , ואולי אף יעביר אותו על הסייגים שסייגה התורה את המלכות בספר דברים . אך בעיקרו של דבר סבור הרמב"ם , כי שימוש הוגן בסמכויות אלה הוא הכרחי למלך הרוצה למלא את האחריות המוטלת עליו , הן על ידי ניצול הסמכויות האדמיניסטרטיביות המוענק...  To the book