|
|
במלאת 15 שנים לאסון צור הראשון , ו פינת ההנצחה ללוחם האלמוני שאת ( י הכאב הזו כבד מנשא- כמו על כלנו נפלו הבית הזה ותקוותיו כמו בלבנו דעכו חיי כל איש איש ותקוותיו ו כמו את תופי אזנינו קרעו הזעקות והחלישה האימה 1 כמו כלנו היינו שם , באסון הזה , במאסף המלחמה ... 11 שנים רבות עוד תעמוד אל מול עינינו גבעת החרבות ן ונראה את פניהם של המפנים את ההריסות ועיני לוחמים יודעי קרבות ו שנים רבות עוד נזכור את הידיים , את המנופים , את המעדרים והמכושים ו אשר חפשו בחרדה כזאת , בשארית תקוה של נואשים ו אחר זיק חיים אחרון , אחר הקל שבלחשים 1 ונזכור את האבן האחרונה אשר נהפכה על פיה ואמרה : "הנה ? אלמוני , נו אייר [ 1 xr'r 1
To the book |
|
|