פרק כא על חירות הנתינים הוראתם ( המדויקת ) של חירות , או חופש , הוא העדר התנגדות ( התנגדות משמעה עכבות חיצוניות לתנועה ;( ואפשר להסב אותה לא פחות על יצורים אי רציונליים וחסרי חיים כמו על יצורים רציונליים . כי כל מה שקשור או מוקף כך שלא יוכל לנוע אלא בתוך חלל מסוים , חלל הנקבע על ידי התנגדות של איזה גוף חיצוני , עליו אנו אומרים שהוא חסר חירות ללכת הלאה . וכך כל היצורים החיים שעה שהם כלואים או מרוסנים בין כתלים או בשלשלאות . ועל המים , כשהם נשמרים בין גדות או בכלים שלולא אלה היו מתפשטים לתוך חלל גדול יותר , היינו אומרים שאינם בני חורין לנוע כדרך שהיו נעים לולא אותן עכבות חיצוניות . אך כאשר העכבה לתנועה היא מבנהו היסודי של הדבר עצמו לא היינו אומרים שהוא חסר את החירות , אלא את הכוח לנוע - כמו בשעה שאבן מונחת דומם , או אדם רתוק ליצועו בגלל מחלה . ולפי משמעות מדויקת זו של המילה , המקובלת בדרך כלל , אדם חופשי הוא "מי שלגבי הדברים שיש לאל ידו לעשותם מבחינת חוזקו ושכלו , אין הוא מנוע מלעשות את מה שיש לו רצון לעשות . " אך כאשר המילים ' חופשי ' ו ' חירות' מוסבות על איזה דבר שאיננו גוף הרי זה שימו...
To the book