פרק ח על המעלות שנוהגים לכנותן שכליות ועל החסרונות המנוגדים להן בכל מיני נושאים המעלה היא בדרך כלל משהו המוערך בשל עליונותה , ועניינה ההשוואה . שהרי אילו היו כל הדברים שווים אצל בני האדם לא היה שום דבר זוכה ליקר . ומעלות שכליות מובנן תמיד אותן סגולות נפשיות שבני אדם משבחים אותן , מעריכים אותן וחושקים שתהיינה בהם , ובדרך כלל הן קרויות בשם 'שכל טוב , ' אף שאותה המילה , שכל , משמשת גם להבחנת סגולה אחת מסוימת מהשאר . המעלות האלה הן משני סוגים : טבעיות ונרכשות . ב'טבעי' אין במשמע שישנו באדם מלידה , שהרי אין הוא כי אם חישה , שבה כה מועט ההבדל בין אנשים לבין עצמם ובינם לחיות חסרות תבונה , עד שאין למנותו עם המעלות . אלא משמעות דבריי לאותו שכל המושג רק משימוש וניסיון , בלי מתודה , תרבות או הוראה . השכל הטבעי הזה עניינו בעיקר שני דברים : זריזות הדימוי ( דהיינו , רצף מהיר של מחשבות זו אחר זו , ( והכוונה מתמדת אל איזו תכלית מוסכמת . והיפוכו בדמיון אטי , שהוא חסרון או פגם של הנפש , הקרוי בדרך כלל טמטום , 'סכלות , ' ולפעמים בשמות אחרים המורים על אטיות תנועה או קשי תנועה . והפרש זה במהירות סיבתו בהפר...
To the book