|
|
פרק ב על הדמיון כאשר דבר שרוי בלא תנועה , אם לא יבוא דבר כלשהו להניעו שרוי יהיה בלי נוע לעולם - וזו אמת שאין אדם המטיל בה ספק . אך אם נאמר שכאשר דבר נמצא בתנועה יישאר הוא בתנועה לנצח , אלא אם כן יעצור בו איזה דבר אחר , הרי אם גם הטעם אחד הוא ( זאת אומרת שאין שום דבר יכול לשנות את עצמו , ( בכל זאת אין הדבר קל להודות בו . שהרי בני האדם מודדים על פי עצמם לא רק בני אדם אחרים אלא כל דבר אחר ; ומשעה שמצאו כי לאחר תנועה הם כואבים ויגעים , סוברים הם שכל דבר אחר מתייגע מתנועה ומאליו הוא מבקש לו מנוחה . ואין הם מתפנים להתבונן שמא אותה תשוקה למנוחה שהם מוצאים בעצמם , גם היא אין עניינה אלא תנועה כלשהי אחרת . משום כך מקובל על האסכולות שגופים כבדים נופלים מטה מתוך איווי לנוח ולשמור על טבעם במקום המתאים להם ביותר . בכך הם מייחסים איווי לדברים דוממים , ואף ידיעת מה שטוב לשמירת קיומם ( והרי זה יותר ממה שניחן בו האדם ;( וזה אבסורד . משעה שגוף שרוי בתנועה הריהו נע לנצח ( אלא אם כן איזה דבר מונעו ;( ויהיה הדבר המונעו מה שיהיה , לא יוכל להשבית את התנועה לגמרי בן רגע , אלא למשך זמן מה ובהדרגה . וכמו שאפילו ...
To the book |
|
|