|
|
4 מגן ירושלים ואסיר עכו בחרדה עמוקה עקב ז'בוטינסקי אחר ההתפתחות המדינית בארץ-ישראל בתקופת המשטר הצבאי . בכל צעדיה לא טרחה הפקידות הבריטית אפילו להסתיר את גישתה המתנכלת למפעל הציוני . ידידי ישראל בממשל היו מעטים , כמוהם כיוצאי-דופן ( וינדהאם דידס וריציארד מיינרצאגן , ( ומובן שניתן לומר עליהם שהם בטלים בששים במנגנון , שתואר כאופן קולע בדין-וחשבון של מזכיר ההנהלה הציונית ( ב : ( 1922 "הצבא בארץ-ישראל חדור כולו הלך-רוח אנטי-ציוני , מן המתופף ועד לגנרל . " במכתביו לד"ר וייצמן הזהיר ז'בוטינסקי השכם והערב מפני העלול להתרחש . הוא דרש במפגיע להגיב על כל גילוי של משטמה ולא להסכים אף לוויתור הזעיר ביותר , כדי למנוע את ההידרדרות מבעוד מועד . דומה היה עליו שייועד הצירים" חייב לראות עצמו כאותו ילד הולאנדי שתחב את אצבעו אל נקב הדייק כדי לסכור את השטפון הצפוי . טבעו של ויתור שהוא גורר אחריו עוד ויתור , ואין למסכת הנסיגה סוף . כמה מגילויי ההתנכלות נשאו אופי סמלי , כדוגמת פרשת היומון העברי , שהועבר מקהיר לירושלים ( ז'בוטינסקי נמנה עם עורכיו ? . ( שם העתון במצרים היה "חדשות מהארץ" ; משהוחלט על העברתו לאר...
To the book |
|
|