פרק מ"ד יש שלנביא מתגלה ה' או מלאך או אדם , ויש שהוא שומע קול מבלי שהוא רואה מראה . יש שהדיבור נשמע בעוצמה רכה מאוד, ויש שהוא נשמע כמו דיבור אנושי

כלל , כפי שאתה מוצא במשליו של זכריר שהוא לוקח את שני המקלות לרעות את הצאן במראה הנבואה , ואת האחד קרא נעם ואת השני חבלים ( זכריה י"א 7, ) . המטרה במשל זה היתה שהאומה במצבה הראשון בנעם ה' והוא אשר הוביל אותה והישיר אותה והיא שמחה לציית לאל , מתענגת על זאת , כשהאל שבע רצון ממנה ואוהב אותה כמו שאמר : את ה' האמרת ריום [ להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו ] . ודי האמירך היום [ לרינת לו לעם סגלה כאשר דבר לך , ולשמור כל מצותיו ] ( דברים כ"ז 17, - 18 ) . ומנהיגה ( של האומה ) ומדריכה בעת ההיא משה והנביאים שאחריו . אחרי - כן השתנה מצבה ( של האומה ) עד שמאסה בציות לאל , ומאס בה האל ועשה את ההולכים בראשה חובלים כירבעם ומנשהי9 . וזה בהתאם לגיזרוןי6 , כי חובלים ( גזור ) מן מחבלים כרמים ( שיר השירים ב', 15 ) .20 כן למד מזה גם כן , כלומר מן השם חובלים , שמאסו בתורה ומאס האל בהם . משמעות זאת אינה נגזרת מחובלים אלא בהחלפת סדר החי"ת והבי"ח והלמ"די2 , והוא אמר במשל זה במשמעות המאיסה והאיבה : ותקצר נפשי בדם וגם נפשם בחלד בי ( זכריה י"א 8, ) . הוא הפך אפוא את אותיות חבל ועשה ...  To the book