פרק מ' האדם כטבעו נוצר לחיות בחברה . דבר זה והשוני הגדול בין פרטי מין האדם מחייבים הנהגה וחוק . ההבדל בין חוק שחוקקוהו בני- אדם לבין תורה אלוהית שניתנה כנבואה

פרק מ ' כבר הובהר בתכלית ההבהרה שהאדם הוא מדיני בטבעו , ושטבעו שיהיה בחברה . איל הוא כשאר בעלי - החיים שאיל להם הכרח לחיות בחברהי . מרוב שהמיל הזה מורכב - כי הוא המורכב האחרוץ , כפי שאתה יודע - רב השוני ביל פרטיו עד שכמעט אינן מוצא בכלל שני פרטים התואמים במין ממיני התכונות , אלא במידה שאתה מוצא את צורתם החיצונית תואמת . הסיבה לכך היא השוני במזגים3 . לכן שונים החומרים . ולכן שונים גם המקרים4 התלויים בצורה , שהרי לכל צורה טבעית יש כמה מקרים מיוחדים לה ותלויים בה , זולת המקרים התלויים בחומר . שוני אישי גדול כמו זה אינו מצוי בשום מין ממיני בעלי - החיים . בכל מין השוני מועט , למעט האדם . שהרי אתה מוצא שני בני - אדם שהם , כביכול , משני מינים בכל תכונה ותכונה , עד כדי שמוצא אתה את אכזריותו של האחד מגיעה לשלב בו הוא שוחט את הקטן שבבניו מעוצם הכעס , ואחר חומל על פשפש או חרק ואינו הורגו מתוך רחמים . וכך לגבי רוב המקרים4 . מכיוון שטבע האדם מצריך שבפרטיו יהיה שוני כזה , ולטבעו הכרחיים החיים בחברה , בהכרח לא ייתכן שתתקבץ חברה זאת אלא באמצעות מנהיג אשר יקבע שיעור ומידה למעשיהם , ישלים את החסר וימעיט...  To the book