פרק כ"ז האמונה שהעולם מחודש אינה סותרת את האמונה בנצחיותו של העולם בעתיד

פרק כ"ז כבר הבהרתי לד כי האמונה בחידוש העולם היא בהכרח יסוד התורה כולה'. אבל ש ( העולם ) יכלה אחר שנוצר ונתהווה - אין זה , לשיטתנו , יסוד - תורה2 כלל . שום דבר מאמונותינו לא ייפגם אם נאמין ש ( העולם ) יתמיד להתקיים . שמא תאמר : " האם לא הוכח הוכחה מופתית שכל מתהווה כלה ? ואם העולם נתהווה הרי הוא יכלה"3 . אזי דע לך שאין זה מחייב אותנו , כי אנו לא טענו שהוא התהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים הצמודים לסדר טבעי . כי מה שמתהווה במהלך הטבעי חייב בהכרח לכלות במהלך הטבעי , מכיוון שכשם שטבעו הצריך שלא יימצא כך ואחרי - כן יהיה כך , כן מצריך ( טבעו ) בהכרת שלא יימצא כך לעולם , שהרי כבר התאמת שהוויה זאת אינה מחויבת תמיד לפי טבעה . אבל על - פי טענתנו התורתית שהדברים באים לידי מציאות ונשמדים לא מצד החיוב4 אלא לפי רצונו יתעלה , על - פי דעה זאת אין מתחייב לנו ( להסיק ) , שכאשר הוא יתעלה מביא לידי מציאות דבר שלא היה נמצא , מוכרח אותו נמצא לכלות . אלא העניין תלוי ברצונו . אם הוא חפץ הוא מכלה אותו , ואם הוא חפץ יקיים אותו , או5 כפי שמצריכה חוכמתו . לכן אפשר שיקיים אותו לנצח נצחים ויגרום לו להתמיד כמו שהו...  To the book