פרק נ"ו מהות הדמיון ; דחיית"תוארי העצמות"

פרק נ"ו דע שהדמיות היא יחס בין שני דברים . כל שני דברים שאין להניח ביניהם יחס - אף אין לצייר , ביניהם דמיות . כמו כן כל שניים שאין ביניהם דמיות - אין ביניהם יחס . דוגמה לדבר , שאין אומרים : " חום זה דומה לצבע זה " ולא " קול זה דומה למתיקות זו". זה דבר ברור מעצמו . ומכיוון שאין יחס בינינו ובינו יתעלה , כלומר , בינו ובין זולתו , מתחייב שאף אין ביניהם דמיות2 . דע שכל שני דברים השייכים למין אחד , כוונתי שמהות שניהם היא אחת , אלא שהם שונים בגודל ובקוטן , או בחוזק ובחולשה , או כיוצא בזה - הרי שניהם דומים בהכרח , אף שהם שונים באופן זה של שוני , כגון שגרגיר החרדל וגלגל כוכבי השבת3 דומים בכך שיש להם שלושה ממדים4 ; ואף שזה גדול ביותר וזה קטן ביותר , המשמעות של מציאות הממדים היא אחת בשניהם . כמו כן שעווה הנמסה בשמש ויסוד האש דומים בחום , אף - על - פי שחום זה תזק ביותר וחום זה חלש ביותר , אלא שמשמעות הופעת איכות זו בשניהם היא אחת . כך ראוי שיבין מי שמאמין שיש תוארי עצמות שמתואר בהם הבורא , והם שהוא נמצא , חי , יכול , יודע ורוצה , שאין לייחס את העניינים האלה אליו ואלינו במשמעות אחת , כך שהשוני בין ...  To the book