פרק מ"ז למה ייחסו לה' את השמיעה הראייה והריח ולא את הטעם והמישוש , וכן את המחשבה ולא את הדמיון

בזאת הם אמרו במפורש והבהירו לגבי עצמם שהם נקיים מאמונה בגשמות , ושכל תבנית ומתאר 46 הנראים במראה הנבואה הם דברים נבראים .47 אלא דמו את הצורה ליוצרה כפי שהם ז"ל ניסחו זאת . מי שרוצה , לאחר הדברים האלה , לחשוב עליהם רעות מתוך רשעות וכדי להפחית בערכם של מי שהוא לא ראה ושאין הוא יודע את ערכם - אין בכך היזק להם ז"ל . פרק מ"ז כבר ציינו מספר פעמימן כי כל מה שמדמים ההמון שהוא חיסרון , או שאי - אפשר לתפוש2 אותו ביחס לאל - ספרי הנביאים לא ייחסו אותו על דרך ההשאלה לאל יתעלה , אף כי דינו כדין הדברים שיוחסו לו על דרך ההשאלה . שכן ( דברים ) אלה שתואר בהם גורמים לדמות - בדמיון - שווא שלמויות כלשהן או שניתן לדמיין ( שלמויות כאלה ) .3 לאור קביעה זאת מן הראוי שנבאר לשם מה יוחסו לו יתעלה בהשאלה השמיעה , הראייה וההרחה , ולא יוחסו לו על דרך ההשאלה הטעם והמישוש , שהרי דין היותו יתעלה נעלה על כל חמשת החושים הוא אחד , וכל החושים הם חיסרון מבחינת ההשגה , אפילו למי שאינו משיג אלא באמצעותם , מכיוון שהם נפעלים , קולטים רשמים , עשויים להיקטע , סובלים כאב כשאר האיברים . הפירוש של דברינו שהוא יתעלה רואה - הוא שהוא מ...  To the book