פרק רביעי - עדות כהתנגדות: עדותה של רחל אוירבך

128 ההיבט הראשון : עדות כמקור יהודי העדות כמקור יהודי עיקרי — כנגד חומר ארכיוני ממקורות 20 גרמניים . בזה חשיבותו ההיסטוריוגרפית . בניגוד לגישה של משפט נירנברג, שהעדיפה את הארכיון הגרמני על פני עדויות הקורבנות, אוירבך סברה כי יש לחפש את נקודת המבט של הקורבנות היהודים . העדויות של הקורבנות היו בעיניה מקור יהודי עיקרי . ובניגוד למשטרה, שסברה כי ניתן להסתפק בכעשרים עדי ראייה ישירים, אוירבך הצליחה לשכנע את האוזנר כי יש לפתוח את המשפט לעדויות הקורבנות על השואה . ואולם יש לשים לב להבדל חשוב ביניהם . בספרו משפט ירושלים כתב האוזנר : כדי להביא להרשעת אייכמן אכן די היה לתת את רשות הדיבור לארכיונים [ . . . ] אבל ידעתי שאנו זקוקים ליותר מכך . אנו זקוקים לשחזור חי של אסון לאומי ואנושי בממדי 21 ענק, גם אם השחזור יהיה רק הד קלוש למאורעות עצמם . גם אוירבך הרבתה לכתוב על עדות קורבנות כ"ארכיון חי", אלא שמבחינתה לא היו העדויות הללו אמצעי שמטרתו להמחיש ולהחיות את המסמכים היבשים של הנאצים או להפוך את הרקורד ההיסטורי לזיכרון חי . נהפוך הוא : בעיני אוירבך, לעדות הקורבן היתה חשיבות כשלעצמה . גישתה נשענה על מסו...  To the book