בנסיעות מיוחדות

המלחמה, היו גם נסיעות עם הצבא הבריטי, חלקן בתוך הארץ וחלקן לארצות השכנות ­ ללבנון, לסוריה וגם לעירק המרוחקת . דרשתי כי ישתפו אותי בנסיעות אלה . נסיעתי הראשונה במסגרת הנסיעות עם הצבא היתה נסיעה עם חיילים בריטים לביירות . משכה את לבי העיר המפורסמת, וגם הדרך עצמה ­ בסביבה חדשה ובלתי מוכרת ­ היתה מעניינת ועיני לא שבעו מראות נופים חדשים ומרהיבים ביותר . נסענו רק לאורך רצועת החוף ואני אף פעם לא חדרתי לחלקים האחרים של לבנון . אבל אפילו מבט מהחוף לעבר ההרים הגבוהים שבמזרח גרם לי הנאה רבה . בדרכי לביירות עברתי את ערי החוף של לבנון, צור וצידון . התרשמתי בעיקר מצור, הקטנה בשתי הערים הללו, משום היותה מוקפת מים מכל עבריה ומחוברת אל היבשה ברצועת אדמה צרה בלבד . בביירות עצמה היתה לי אפשרות לסייר ברחובות ולחזות בבנייניה . היא נראתה לי כעיר אירופית ממש, לא כמו ערים מזרחיות עם הסימטאות הצרות . העיר היתה גם נקיה, אולי לא כמו ברלין, אך ודאי לא פחות מתל­אביב שלנו . שמתי לב גם לסגנון בניית הבתים . החדרים שם היו לאין ערוך יותר גבוהים מהחדרים בארץ . אצלנו היה הגובה הממוצע 25 . 3 מטר, ואילו בביירות נראו לי החד...  To the book