ב. רמ"פ ושיעור קומתו התורני

פנים במחשבת ההלכה 96 ולאתגריה, ומההנחה שההלכה הינה חלק מהמעטפת התרבותית של הקהילה, הרי רמ"פ אומנם ניגש למעשה ההלכתי כמחנך, אולם המודל הרעיוני-משיחי שהוא מציג אין לו דבר עם המציאות הקונקרטית כמו שהיא לפנינו כרגע, ולא מתקיים כל דיאלוג בינו לבין צאן מרעיתו . רמ"פ איננו מתאים למסגרת המתודולוגית האופיינית לפי שוורץ להוגה ציוני-דתי, על רקע העובדה שאצלו לא קיימת הכרעה לבטא את האידאולוגי ( הזמני ) על חשבון ותוך טשטוש התאולוגי ( העל-זמני ) . רמ"פ הוא הוגה ופוסק "על-זמני" מובהק ( בתחום ההגות ההכרעה הזו סבירה, גם אם לא אופיינית, מה שאין כן במרחב הפסיקה, שם מדובר בתופעה חריגה ביותר, כניכר למעיין בין בתרי ספר זה ) , באשר הוא בוחן את המציאות ומודד אותה, ואף תופר לה חליפה הלכתית בהתאם למידותיה האידיליות ולא בהתאם 4 למידותיה הקונקרטיות . אדרבה, דומה שאילו קראו חכמי דורו את דבריו בעיון היו מגיעים לכדי עימות חריף עימו, כפי שניתן לראות במקרים בודדים שבהם אכן התחוללו התנגשויות כאלה ( בעיקר עם הרבנים ישראלי, ח"ד הלוי, ש"י זווין ומ' שטיינברג ) . זאת לעומת הכבוד הרב שזכה לו רמ"פ בחוגי הרבנים, בעיקר בזכות ידע...  To the book