ה. סגנון וניסוח — בין צורה למהות

73 דמותו ההלכתית של רמ״פ 135 כך רמ"פ מתאר את מנגנון הוראת ההלכה ערב חתימת התלמודים : מורי ההוראות שבזמן התלמודים, היו מורים לפי הכללים שנקבעו בימי האמוראים ונזכרו במשא ומתן של התלמודים . כללי הפסיקה וההוראה אוספו עם חתימת התלמוד בימי הסבוראים ב"סדר תנאים ואמוראים" ובספרי הכללים שבדורות הגאונים ולאחריהם . כלל יסודי שנקבע בהוראת הלכות פסוקות הוא : "אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה" [ . . . ] ההדגשה היא, שההלכה צריכה להיות הלכה למעשה, מפני שהיו כמה הלכות שנקבעו בהלכה — ואין מורין כן [ . . . ] מיום שאוסף וגובש סופית בכתב התלמוד בבלי בימי הסבוראים, הורו מורי הוראות ודיינים ישירות ממסקנות התלמוד . האפשרות להורות הלכה ישירות מן התלמוד פסקה כבר בתקופת הראשונים, כפי שהרמב"ם מעיד בהקדמתו למשנה תורה, וודאי שהיא מתבררת היטב מהקדמתו המפורסמת של הבית יוסף למגנום אופוס שלו . אולם, כמיהתו של רמ"פ לכללים היא, למעשה, כמיהה לחיים דתיים ללא צורך בתהליך קאנוני מתמשך והולך ללא הרף . הקאנונים התלמודיים נועדו לקבע, לקראת היציאה לגלות, תמונת מצב הלכתית, מסגרת נורמטיבית, שבתוכה ...  To the book