מצלמים סיפור טיפול - בווידאו־תרפיה בנפגעי טראומה על רקע צבאי

234 עורכות : יעל להב | זהבה סולומון כל הזמן אני מסתובב טעון כחבית אבק שריפה המבקשת פורקן . . . לא רק הזיכרונות מבקשים ואינם מרפים, אלא בעיקר התחושה שאין לי עם מי לחלוק אותם, שאף אחד אינו מבין אותי ואת מה שקרה לי . וכך, עם שק זיכרונות כבד מנשוא, ועם בטן שנוצק בה בטון, אני מתהלך בקרב בני משפחתי וחבריי ומנסה לפרוק את המטען הבלתי נסבל . בתחילה חשבתי לתומי שנשב כולנו יחד - ההורים ונגה, וכמה חברים . . . ובאופן מסודר וברור, דבר דבור על אופניו, אספר לכם את מה שעבר עליי שם ובזה יסתיים העניין והכל יבוא על מקומו בשלום . אבל רוב החברים גרים רחוק או שטרם השתחררו מהמילואים, ובבית כולם עסוקים בטרדות היום – יום . וגרוע מכול - בכל פעם שאני מנסה לספר, ולו על הדבר הפעוט ביותר שהיה שם, מיד מציפים אותי זיכרונות שחונקים את המילים . וכשאני מצליח לומר דבר מה, כרוכל המוכר בפרוטות זיכרונות יקרים, אני מבויש ומרגיש שלא אמרתי דבר . זיכרונות מלחמה איומים והתנסויות חדשות כנכה מתרוצצים בקרבי והם מותכים בי לגוש כאב חסר פנים וגבולות שאי – אפשר לחלוק עם אף אחד . . . וכך, אף שאני ממשיך להסתער על שק הזיכרונות ולנסות לפרום...  To the book