יְדֵי עמל ברוכות

88 חסד נעורים באביב 1921 נערכה בחיפה אספת צעירות . נשים חלוצות מכל הארץ הגיעו אל העיר, לשמוע דברי נואמות ולפגוש חברות לדרך . הלילה שלפני — שחור וכבד על הלב . רחל כמעט בת שלושים ואין אהבה באופק חייה, רק עבודה, מסירות גדולה ובדידות . את מפגש החלוצות היא מתארת ביומנה : "דממה . חושך ואפילה . בחדר ארבע מיטות, שקט גמור, אולם מורגש שגם אחת מאתנו אינה ישנה . פתאום נשמעת אנחה ומילים בלתי ברורות : 'לעזאזל, אין כוח לחיות ! ' . . . וכעין תשובה מן הפינה השניה — בכי חרישי . . . . הגעגועים האלה — למה ? היש על מה להתגעגע ? " אבל הבוקר שלמחרת היה חגיגי ומלא התרגשות, והשכיח באחת את הלילה שקדם לו . נפשה מַלאה על גדותיה, היא לא לבד במערכה הזו של כיבוש העבודה, נשים רבות חיות כמוה, חושבות כמוה . הבדידות של ליל אמש הייתה רק רגע קטן של ייאוש, מהמורה בדרך הנסללת . ובהמשך היומן : "מי יכול להבין ולהרגיש את הרגע הגדול הזה — פגישת שתי עליות : השניה והשלישית . לא השתנתה בת ישראל ! אותן הדרישות, אותן התקוות, אותה הנפש . כל העולות כולן מדברות עברית צחה, לא חסר להן ביטוי להביע את רגשותיהן, וקל לנו להבין את נפשן . בהתר...  To the book