ירושלים, מקום הערגה והזיווג

95 אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁשִׂמְחָתִי" ( קלז 5 - 6 ) . לאחר חורבן בית המקדש השני נאסרה על היהודים הישיבה בירושלים, שהפכה לעיר הרומית אֵלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה, ורק יחידים עלו לרגל להר הזיתים והשקיפו מרחוק על חורבות בית המקדש ש"שׁוּעָלִים הִלְּכוּבוֹ" ( איכה ה 18 ) . במשך מאות בשנים התחדש מדי פעם יישוב יהודי לא גדול בעיר, עד ששוב גורש ; אבל כל אותן שנים לא פסקו הגעגועים לציון ולא התעממו . מתי-מעט חדורי כיסופי גאולה המשיכו להגיע אליה בזרם בלתי פוסק לאורך הדורות והצטרפו אל הקהילה הקטנה השבה ונאחזת בה, בהם הרמב"ן, ומאוחר יותר עובדיה מברטנורא והשל"ה ואחרים . יהודה הלוי, ששיריו מלאי הכיסופים לציון הרטיטו לבבות בכל קצות הגולה — "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב" — עשה בעצמו את דרכו אל ירושלים . כאהוב הבוכה בחיק אהובתו הִרווה את אדמתה בדמעותיו, ולפי האגדה נרצח על ידי ישמעאלי בעת תפילתו בכותל המערבי . ירושלים לא משה מלִבו של העם . היהודים החיים בארץ ישראל או הפזורים בתפוצותיהם נשאו אליה את געגועיהם, כלדמות רוחנית וכלמקום קונקר...  To the book