המילה " נימוס " , שמקורה ב " נומוס " היווני , שמשמעו חוק אנושי , מופיעה פעם אחת במשנה ( גיטין ו , כ " ט ) , במשמעות של חוק בכלל , ובעקבותיה בתלמוד הבבלי ( גיטין סה , ע " ב ) . הנוסחה " כנימוס יהודאי" מופיעה גם בכתובות קדומות ששרדו , והיא תוחלף במועד אחר על ידי " דת יהודאי " וזו תוחלף על ידי " דת משה " . המינוח ממקור יווני הוחלף על ידי מינוח ממקור פרסי . החלפת ה " נימוס " על ידי " דת " , ו " יהודאי" על ידי " משה " , סימנה את המעבר מהתבססות על חוק של קבוצה אתנית להתבססות על חוק שחוקק משה בתורה . מינוח יווני זה חדר בבולטות לעברית הביניימית בתיווך ערבי - אסלאמי ( אלנאמוס ) . במקורות שנכתבו במרחב התרבות האסלאמי , בערבית או בערבית - יהודית , שימרה מילה 11 נפתלי הרץ וויזל , ספר דברי שלום ואמת , ווארשא , , 1886 עמ ' . 11 וויזל מרבה להשתמש בביטוי זה , והוא אופייני למשכילים היהודים של התקופה . במקביל כמובן הוסיפו לשמש צירופים כמו " תורתנו הקדושה " , "חכמת התורה " , וכיוצא באלה . 12 ראו וויזל , דברי תורה ואמת , שם , עמ ' : 223 " דע כי נימוס מלה יונית , כוללת מנהגי האדם ומדותיו " . וכן שם . עמ ' :...
To the book