|
|
בפרק הראשון ציינו הטיות ומאפיינים פסיכולוגיים שבעטיים חברה מוכת טרור נוטה להתעלם מהאינטרסים של הצד האחר , לעתים עד כדי ביטולם לחלוטין . כך , פעמים רבות ההצעה שהממשלה והמחוקק מקבלים ומציגים לבית המשפט היא הצעה בלתי מידתית ופוגענית ביותר . גם בית המשפט , מסיבותיו שלו , מאשר אמצעים אלה ובכך נפגעות לשווא זכויות אדם . כדי להימנע מכך על מקבלי ההחלטות לשקול יותר מחלופה אחת ( מוטב באמצעות כמה צוותי עבודה ) מתחילתה של העבודה על קביעת מדיניות , ומלכתחילה יש להעדיף את האמצעי הפוגעני פחות . את ההצעה הזאת אפשר לדמות לסולם שבו שלבים רבים , וכל שלב הוא אמצעי שפוגע בזכות במידה אחרת . בתחתיתו של הסולם נמצא האמצעי הפוגעני פחות ( וכנראה זה שגם מגשים את התכלית במידה הפחותה ביותר ) , ובקצהו העליון האמצעי הפוגעני ביותר ( וכנראה זה שמגשים את התכלית במידה הרבה ביותר ) . לנוכח המבנה החוקתי של השיטה המשפטית שלנו , שנותן לזכויות האדם מעמד חוקתי , וכדי להבטיח שזכויות אדם לא ייפגעו לשווא , הן על מקבלי ההחלטות והן על בתי המשפט להתחיל את בחינת האמצעים מתחתית הסולם ולעלות במעלהו . רק כשיתברר שאי – אפשר להשיג תועלת מס...
To the book |
|
|