|
|
גד יאיר , תום איינהורן ורחל ואן - קאופמן קשה לשנות את מערכת החינוך . כל כמה שמשרד החינוך רוצה - למשל לפתח הוראה משמעותית או לצמצם פערים במבחני פיז " ה - קשה לו לתרגם החלטה מיניסטריאלית לכלל מעשה . המשרד משקיע משאבים רבים , אך לפעמים התחושה היא שנעים ב " פול גז בניוטרל " . הסיבה לכך קשורה במבנה המערכת , הבנויה רבדים - רבדים . ההחלטה המיניסטריאלית מתבדרת בין מחוזות , מפקחים , תחומי מקצוע ואלפי בתי ספר . אשר על כן , כל כמה ששרי החינוך מבקשים שינוי , כך קשה להם להשיגו . אדרבה , בשל החילופים התכופים של שרי החינוך - ובשל רצונו של כל אחד מהם להשיט את נושאת המטוסים שלו לכיוון אחר - המערכת מתגוננת מפני הפוליטיקה ומורידה ראש עד יעבור זעם . עוד רפורמה זו עולה כיתה , הבאה מבקשת לעודד מצוינות , והעוקבת מתמקדת בסגירת פערים , או להפך . בשל שינויים תכופים אלה , מורים מתכנסים בד' אמות ועושים את המיטב שביכולתם . על קשיים אלה לשנות את מערכת החינוך מתווספים ההרגלים המוטמעים בה , צורות הוראה הנתפסות כ "כזה ראה וקדש " , או תוכניות הכשרה במכללות , שמתקשות לעמוד בקצב השינוי שמכתיבות פינלנד ובעיקר ארצות הברית ...
To the book |
|
|