חרב אדם או "חרב לא אדם": בין פסיביות לאקטיביות

ישעיהו בטח ביד ה ' הפועלת במציאות : כי ‑ הנה ה ' יצא ממקומו לפקד עון ישב ‑ הארץ עליו ( כו , כא ) . כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו ... כן ירד ה ' צבאות לצבא על הר ציון ועל גבעתה . כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלם גנון והציל פסח והמליט ... ונפל אשור בחרב לא ‑ איש וחרב לא ‑ אדם תאכלנו ונס לו מפני ‑ חרב ... נאם ‑ ה ' אשר ‑ אור לו בציון ותנור לו בירושלם ( לא , ד - ט ) . מיכה לעומת זאת , נקט בעמדה פעילה של ישראל כנגד אשור . במקום מגננה של ביצורים וחומות - הוא קרא לצאת למתקפת נגד בשטח הפתוח ולהעביר את המערכה אל עומק שטח האויב : חולי וגחי בת ‑ ציון כיולדה כי ‑ עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה ' מכף איביך ( מיכה ד , י ) . יתר על כן : מיכה מתאר את היולדת המוציאה את העובר בלחץ מבפנים ) " חולי וגחי " ( . אופן דימוי זה מדגיש את ההבדל העמוק לעומת נבואת ישעיהו המתארת את חוסר האונים של היולדת : כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה ' . הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועת בל ‑ נעשה ארץ ... ( ישעיהו כו , יז - יח ) . וזה מה שניבא מיכה ליהודה המתאוששת , אם יתאספו על...  To the book