נס וכנותו של המיתוס

מדוע מיתוס נשמע כה כן ? כבר מניסוח השאלה נדרשות מספר הבהרות . מה גורם לנו להניח כי מיתוס נשמע כן ? בעיני מי הוא נשמע כן ? מתי , איפה ובאילו תנאים הוא נשמע כן ? מיתוס הוא סוג של דיבור , ובתור שכזה הוא מקיים שורה של תנאים שמגדירים את אפשרותו והצלחתו של הדיבור . אולם בין כל הפונקציות של הדיבור בולטת במיתוס פונקציה אחת , זו שבלעדיה הוא חדל להיות מיתוס : מיתוס חייב לשכנע . היות שבמרכז המיתוס עומדת אישיות באירוע הנס שלה , הוא חייב לשכנע בעצם התרחשותו של הנס . מיתוס נתפס ״ברצינות״ בעיני אלה שמאמינים במספר מוגדר של הנחות השקפתיות , שמתוכן צומח המיתוס , וששותפים ( בכלל וברגע קליטת המיתוס ) למצב רגשי מסוים ( בעוצמות שונות ) שאנו יכולים לקרוא לו בפשטות ״התפלאות״ . אין סיבה לצמצם את נקודת התצפית ולקרוא להנחות השקפתיות אלה בשם ״תודעה דתית״ או ״רליגיוזיות״ , כמו שאין כל סיבה לצמצם את הרגשות המלווים את קליטת המיתוס באקסטזה . בקליטת המיתוס , בהבדל , למשל , ממנטרה או ממנגינה טקסית , היסוד השכלי , ואפילו , הרציונלי , ממלא תפקיד חשוב לא פחות מהיסוד הרגשי או מהיסוד המקצבי . מיתוס הינו , בראש ובראשונה דיסק...  To the book