ההפלגה לארץ

טריאסטה קיבלה את פנינו בערב אפל וברוח קרה ושורקת , בכיכר תחנת הרכבת נמתחו תבלים כדי להיאחז בהם , ובקושי התאפשר לנו להתקדם . אוחזים בחבלים בידינו וזרועותינו מושטות קדימה , משכנו את שאר הגוף למעלה , התחבקנו בפעם האחרונה ועלינו במדרגות . המטפחות התנופפו לפרידה ומישהו החל לשיר את ' התקורה וכולנו הצטרפנו . הייתי / 7 / zr התרגשות ותהיתי אם הורינו שעמדו על הרציף שמעו את שירתנו , לבסוף נשמעו רעש המכונות וצפירת הסירנה . " שלום לך איטליה " ! בליל ' סילבסטר - 1939 האנייה ' גלילי המוארת שטה שקטה ורוגעת מדרום לירון מזרחה . הנוסעים רקדו ממתי-נים לחצות , ארלם המחלקה הראשונה פונה משרלחנרת , וזרגרת רקדו בו באלג-נטיות לצלילי טנגו ופוקס טררט שניגנה התזמורת . בירכתיים רקדו נערי עליית הבוער הורה , לא מודעים שהם אחרוני הניצולים המצליחים לברוח מהתופת . בפינה אחרת של הסיפון זוגות צעירים של יהרדים פולנים רקדו קרקוביאק , הצטופפנו בחרטום האנייה והסתכלנו קדימה על לוחות הפלדה הלבנים , שחצו את המים השחורים ירקרקים , שרנו שירים עבריים ואיטלקיים רדאגנו לעתיד . היינו כ 25 נערים בחברת מדריכתנו פרנקה מוגיה . היו איתנו ...  To the book