הדרכה קבוצתית בגישה דיאלקטית

הדרכה קלינית נחשבת כחיונית לתפקוד יעיל של המטפל בעבודתו הטיפולית ולפיתוח זהותו המקצועית . הדרכה זו נועדה לשפר את יכולתו המקצועית באמצעות תהליך של התבוננות עצמית , והיא כוללת תמיכה , בדיקה של דפוסים קיימים , שינוי ואינטגרציה . ( Panhofer et al ,. 2011 ) קרון ( 1999 ) מדגישה את החשיבות של השיחה המתפתחת בתהליך ההדרכה והתורמת למטפל להתגבר על מצבים מורכבים בטיפול . הדרכה במסגרת קבוצתית קבועה יוצרת מפגש בעל ערך מוסף בשל הדיאלוג האמיתי המתקיים בקרב המטפלים-המודרכים ובינם ובין המדריך . מדריך בכיר ובעל ניסיון אמור להקשיב לקולות שמשמיעים המודרכים ולזהות בהם את נקודות הראות שלהם , כמו גם את צורכיהם של המטופלים שדנים בהם . עם זאת , המדריך צריך לשמור על עמדה נבדלת משלהם , שבאמצעותה יעלה את רמת המודעות של הקבוצה לקשיים ולמלכודות בטיפול , יסייע להם להבינם ויכוון אותם לחפש התערבויות מתאימות . ישנן גישות רבות להנחיה של קבוצות הדרכה למטפלים , ורובן נשענות על תפיסתו של המדריך . גישות אלו , על פי קרון וחיימסון , ( 1999 ) עשויות להתמקד בשלושה מישורים : הבנת עולמו של המטופל ויישום ההבנה בטיפול , התייחסות הן...  To the book