|
|
כאמור , כאשר ילד מופנה לטיפול בשל התנהגות תוקפנית , הקשר הנרקם בין המטפל למחנכת ובין המטפל להורים , וכן האווירה הרגשית הנוצרת בפגישות , הנם גורם חשוב ביותר על רקע המצוקה המתלווה לתחילת הטיפול . במקרים שחוויות של תסכול וחוסר אונים עשויות להביא לכך שהם יאשימו את הילד , את עצמם או אחד את השני , מוצע להסב את רגשות האשם לכיוונים מעשיים ובונים . על המטפל להפיח בהם תקווה על ידי הצגת הבעיה בפרספקטיבה שונה , אופטימית יותר , לתת משקל להצלחות ולהצביע על הכוחות הטמונים במחנכת , בהורים , בילד , ובקשר ביניהם . כדי שהמחנכת וההורים יוכלו לתרום לשינוי הרצוי בהתנהגותו של הילד , עליהם לחוות קשר של קבלה , תמיכה ואמפתיה מצד המטפל , וכן ללמוד ולהבין את המצב . החוויות שהצוות , המחנכת וההורים חווים עם המטפל עשויות להביא אותם להתייחסות שונה אל הילד . המעורבות היומיומית של המחנכת ושל ההורים בחייו של הילד ורצונם לכוון לשינוי התנהגותו , מחייבים לכלול גם אותם בפתרון הבעיה . כבר במפגש הראשון יש להסביר להם כי כאשר הילד מופנה לטיפול הוא יוצר הזדמנות גם למבוגרים סביבו לבצע שינוי , וכך לגייס אותם לטובת האחריות המשותפת ...
To the book |
|
|