הטיפול באמנות בילדים המתנהגים בתוקפנות דומה אמנם במאפיינים רבים לטיפול בכל אוכלוסייה אחרת , אך כפי שראינו בפרקים הקודמים , ההתנהגות התוקפנית מעמידה בפני המטפלים אתגרים ייחודיים . אחד האתגרים שהשתקף במחקר הוא הפער שבין תפיסת הזהות המקצועית של המטפל - על רקע ההכשרה שלו בגישה פסיכודינמית , פתוחה ומקבלת - ובין דרישותיה של המערכת החינוכית המצפה לתוצאות ברורות ולשינויים בהתנהגות . אחת האפשרויות להתמודד עם אתגר זה היא באמצעות הרחבה של התפיסה הטיפולית ופנייה לאימוץ הגישה המערכתית . גישה זו , הרואה את הילד כחלק בלתי-נפרד מן המעגלים הסובבים אותו , גורסת כי תוקפנותו הנה עדות לתפקוד לקוי או חסר של המערכת המשפחתית או החינוכית . כהן ( 2007 ) טוענת כי אפשר שהתסמין ( סימפטום ) של הילד משמש כהגנה על בן משפחה אחר , מעיד על בעייתיות במערכת היחסים או משמש כמטפורה לבעיה אחרת . כדי לבסס את הבנתנו על הילד כפרט , על המשפחה כמערכת ועל עמדות ההורים , יש להשקיע מאמץ באיסוף מידע מפורט על הילד ועל משפחתו . עם זאת אין להתעלם מן הכוח הרב שיש לטיפול במסגרת המערכת החינוכית , שכן התבוננות מעמיקה במעגל נוסף של חיי הילד ...
To the book