התאוריות ההומניסטיות

בניגוד לגישות האנליטיות הדטרמיניסטיות המתבססות על התפתחות הדחפים הליבידינליים מילדות מחד והגישות ההתנהגותיות המתבססות על תהליכי למידה והתניה מאידך , הגישה ההומניסטית היא גישה חיובית במשמעות של הדגשת ההתפתחות מתוך יחסי גומלין בין האדם לסביבתו וקיום מנגנונים של חופש בחירה , כוח רצון , יכולת גדילה , התפתחות ושינוי , יכולת ארגון ותכנון רציונליים , עקביות , תכנון עתידי , יכולת ביטוי עצמי , יכולת הסתגלות ואוטונומיה . יש חשיבות ליכולת השפה המשפיעה על תהליכי חשיבה . אחדים מהנציגים של גישות אלו הם מאסלו ורוג'רס . אברהם מאסלו ( Abraham Maslow ) מתאר את האישיות כארגון היררכי של מגוון כוחות מוטיבציוניים ומכלול צרכים . החל מצרכים ראשוניים-פיזיולוגיים , כגון רעב , צמא , שינה , צורכי הגנה על הקיום וביטחון , צורך בשייכות , בחיבה , באהבה ובהערכה עצמית וברמה הגבוהה – צורך ביופי , אמת וצדק והגשמה עצמית . כל רמה מחייבת התפתחות של הרמה המקדימה . הדגש הוא על כוחות בונים , ולא על פתולוגיה . קרל רוג'רס : ( Carl Rogers ) על-פי גישתו , האישיות איננה מצב קבוע ויציב , אלא בעלת יכולת התפתחות גישה ודינמית . גמישות ...  To the book