|
Description:
האם הקצינה הציונות הדתית את עמדותיה הפוליטיות בעשרות השנים האחרונות? מה היו בעבר עמדותיה העקרוניות בנוגע למאבק על ארץ ישראל ועל גבולותיה, זכויות מיעוטים, שימוש בכוח ומוסר לחימה? במחקר זה, המבוסס על מגוון מקורות מרשים, בוחן אליעזר דון-יחיא את הגישות שרווחו בתנועת הציונות הדתית בסוגיות אלו ומתמקד במנהיגותו של חיים משה שפירא, שהתווה את דרכה של תנועה זו במשך שנים רבות אך דמותו נדחקה, שלא בצדק, לשולי המחקר ההיסטורי והפוליטי.
שפירא בלט בתפיסת עולמו המתונה ובמאמציו למנוע מלחמות ושפיכות דמים. הוא ראה את עצמו כתלמידו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה מוכן להרחיק לכת בוויתורים למען השלום ולצורך הבטחת הקיום הלאומי. בפולמוס על תכנית החלוקה סבר שפירא שיש להשלים עם ויתור על חלקים מארץ ישראל כדי להקים את המדינה היהודית, להבדיל מרוב מנהיגי תנועתו, ששללו כל פשרה במאבק על שלמות הארץ. לאחר הקמת המדינה בלט בהתנגדותו לקו הביטחוני האקטיביסטי שהנהיגו דוד בן-גוריון ומשה דיין.
שפירא מילא תפקיד מרכזי בכמה מההכרעות החשובות בתולדות המדינה, ובמרכזן – הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית לפני מלחמת ששת הימים. גם בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עלה בידו לעצב את מדיניותה של הציונות הדתית ברוחו, למרות התנגדות נמרצת מצד חוגים רחבים בתנועתו. גם מחוצה לה הצליח שפירא לכבוש עמדת השפעה באמצעות בריתות שכרת עם גורמים מתונים במפא"י.
בין שלום לשלמות הארץ מפריך את ההנחות שקנו להן אחיזה בהיסטוריוגרפיה כאילו נגררה הציונות הדתית אחרי מפא"י בנושאים מדיניים וביטחוניים וכאילו מעורבותה הפעילה בתחום זה החלה רק בעקבות מלחמת ששת הימים. דון-יחיא מוכיח שבהנהגת שפירא נקטה תנועה זו עמדה עצמאית ששילבה בין עקרונות דתיים ומוסריים לפרגמטיזם מדיני ושיקפה את ההכרה במגבלות הכוח ואת הצורך להתחשב בעמדותיהם של גורמים בעלי השפעה בזירה הבין-לאומית.
|
|
Author:
|
אליעזר דון-יחיא
|
|
Editor(s):
|
|
|
Title:
|
|
|
Series:
|
ספריית חקר
|
|
Year:
|
2019
|
|
Month:
|
|
|
journal issue:
|
|
|
Ages:
|
תיכון ומעלה
|
|
Grade:
|
|
|
Target audience:
|
|
|
Subjects:
|
1948-1881, החברה הישראלית, מדינת ישראל, אידאולוגיות פוליטיות, ציונות דתית,
|
|
Pages:
|
510
|
|
Type:
|
ספר עיון
|
|