|
Description:
ספר זה מבקש לפרש את הרומן יעיש מאת חיים הזז כתופעה פואטית, תרבותית והיסטוריוסופית. ארבעת כרכיו של רומן קנוני זה ראו אור בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, וזיכו את מחברו בפרס ישראל הראשון שניתן בתחום הספרות (1953). הזז (1973-1898), מבכירי הפרוזאיקונים של הספרות העברית החדשה שנודע בכתיבתו על העיירה היהודית במזרח אירופה ועל חורבנה בשנות המהפכה הקומוניסטית, פנה ברומן זה לכתיבה על יהדות צנעא שבתימן בשלהי המאה התשע-עשרה. העדה התימנית נתפסה בתרבות הארצישראלית (באמנות, במחול, במוסיקה ועוד) באופן פרדיגמטי כבעלת איכויות של 'שבט' קדום המבטא קול 'יהודי' בטהרתו, קודם ש'זוהם' ('זיהום' מטפורי) בידי ערכים והלכי-רוח אירופיים או לא-יהודיים אחרים. משום כך הרחיק הזז עדותו ביעיש לשלהי המאה התשע-עשרה, קודם העליות ארצה בהן באו התימנים במגע עם יהדות אירופה ועם אקלים-תרבות פרו-מערבי. ברומן זה נעשה ניסיון להעמיד גלריה ססגונית של דמויות היוצרות יחד תמונה פנורמית של חברה יהודית בת-הגלוּת, מעין קומדיה יהודית תימנית. אלא שלהבדיל מן היהדות הגלותית הידועה, זו שעל חורבותיה צמחה ספרות התחייה, החברה המתוארת בָּרומן וגיבור הרומן בפרט מאוייכים בד בבד עם 'יהדותם' בתכונות קמאיוֹת של 'עבריוּת' טרום-גלותית, שיש בהן כדי לאפשר שׂרידה של זהות זו לנוכח תמורות ההיסטוריה. בָּרומן יעיש הביא הזז את סגנונו הברוקי אל שיאו: שׂפת הרומן מליצית, עמוסת קישוטים ורמיזות אל המקורות היהודיים, והיא כוללת הכפלות רבות היוצרות אפקט של שיקוף מבנים אינסופיים. סגנון ברוקי זה נקוט היה בידיו כאסטרטגיה של העצמה ושל פיאור הזהות הלאומית, כְּמהוּת קיומית המגולמת בשפה העברית, כנגד מבקשי הכחדתה המבכרים להדחיק זהות תרבותית-לשונית זו ולהינתק ממנה. מעשהו זה כמוהו כטיפוח מבני-הפאר הכנסייתיים של הקונטרה-רפורמציה הקתולית במאה השבע-עשרה, אשר נועד לאשש את מעמדה של הכנסייה כמתווך הכרחי בין המאמין ובין האל.
|
|
Author:
|
איתמר דרורי
|
|
Editor(s):
|
|
|
Title:
|
|
|
Series:
|
אופקי מחקר
|
|
Year:
|
2014
|
|
Month:
|
|
|
journal issue:
|
|
|
Ages:
|
תיכון ומעלה
|
|
Grade:
|
|
|
Target audience:
|
|
|
Subjects:
|
ספרות, שירה ואומנויות, ספרות עברית,
|
|
Pages:
|
216
|
|
Type:
|
ספר עיון
|
|