|
|
Page:13
את הדרישה של 'ועשית הישר והטוב . ' ר' ישעיהו שפירא כיוון לדברי הרמב"ן ולאזהרתו החמורה שיכול אדם לשמור תורה ומצוות ולהיות 'נבל ברשות התורה . ' יכול אדם לשמור תורה ומצוות ועדיין לא למצות אה דרישת הטוב המחייבת למנוע עוולות , להרבות טוב ולפעול ביושר מעבר לנורמה החקוקה . יוסקה לא הסתפק בכך : המרד הקדוש שאותו טיפח ואותו הנחיל , ושעליו נסבו רוב כתביו המכונסים בספר זה , התייחס למכלול שלם של ערכי ההומניזם , שהלוז המרכזי בהם הוא ערך כבוד האדם . יוסקה היה בן בית במלכות הרוח . הוא הבין כי כבוד האדם הוא כבודו של כל ברוא בצלמו של האל . כל אדם , יהיו אשר יהיו דתו , מגדרו ושיוכו הלאומי , ראוי לכבוד ולמבט אנושי . עבור יוסקה , ערך זה אינו מולדת חוץ במסורת ישראל . במכלול כתביו , גם אלו המכונסים כאן , וכן בשיעוריו ובתורתו שבעל פה , הוא חזר והצביע על מרכזיותו של ערך זה במסורת ישראל . אלא שהוא לא הסתפק רק בהצבעה עיונית תאורטית של ערכים אלה במקורות אלא גזר מכך את המסקנות המתחייבות ממנו כלפי נשים , כלפי זרים בתוכנו , כלפי ערבים , כלפי כל אדם . מבעד לכל שורה בספר זה ניבטת הדאגה לאדם , כי אוהב אדם מאין כמוהו היה האיש , ואהבה רכה זו תורגמה לתביעה נורמטיבית הנובעת ממקורות ישראל . הוא האמין כי האחריות על עיצוב המציאות חלה על כל אחד ואחת מישראל , שכן זהו מובנה העמוק של הברית בין האדם לאל - על האדם להיות יוצר עולם כדרך שהאל הוא בורא עולם . דומני שהצטרפותו של יוסקה לקיבוץ הדתי בעודו עול ימים נבעה מאמונה זו , שהזינה את מייסדי הקיבוץ הדתי ומורי דרכו , ישעיהו ליבוביץ בצעירותו , צוריאל ארמנית , משה אונא , שמחה פרידמן , אליעזר גולדמן ואחרים . הם ביקשו ליצור קהילה שוויונית המגשימה באורח חייה את ערכי התורה ומעצבת את דרכה בעצמה , ללא סמכות רבנית , ומתוך אחריות דתית החלה על מכלול מרחבי החיים . המשמעות של תורת ישראל כתורת חיים לא הייתה רק ראייתה כמנחה את החיים אלא גם ככזאת שאינה עומדת בניגוד לחיים , לדרישותיהם ולערכיהם . הרב חיים הירשנזון , שיוסקה כה העריך ולמד ממנו , הרבה באמצעות חברו הטוב יהודה נוימן ייבדל לחיים ארוכים , כתב : 'אין דת וחוק בתורה אשר יתנגד לדרכי הציוויליזאציות האמיתי . ' זאת משום שהתורה פונה אל האדם כאדם שלם , ככלי מלא , ולא ככלי ריק שאין לו משלו כלום . כאמור , שנים ארוכות היה יוסקה אחיטוב עמית מרכזי במכון שלום הרטמן בירושלים . 'חדרו' היה פרוץ לכל עבר , שכן לא בחדר ישב אלא דווקא בספרייה . הוא בחר להיות בקרבת הספרים ובקרבת האנשים , שותף לשיחה ,
|
|