|
|
Page:12
כן , אין זה ספר העוסק במגווניה הרבים של התרבות היהודית החילונית המשתרעת מן הסיפורת והשירה ועד לתאטרון , לקולנוע ולמוזאונים , והכוללת גם את מנהגי היום יום והתרבות החומרית . גם סקירה מעין זו היא עבודה מקפת מרי ביחס לשאיפותיי כאן שאני מורה במוגבלותן . במקום זאת אני מתמקד במטרה מצומצמת יותר : הרעיונות שבאו לידי ביטוי בראש ובראשונה במסות ובחיבורים פילוסופיים ופרוגרמטיים , אם כי פה ושם תוך כדי השקה ליצירות ספרות . לבסוף - ואני מצר על כך - מכיוון שבעיקר גברים הם שעיצבו את המסורת האינטלקטואלית של החילוניות היהודית , לא יוכל סיפורי זה , שהחל במעשה התמרדותה של סבתי , לכלול את מלוא חלקן של הנשים ואף לא את סיפורם של גברים חסרי השכלה בקהילות היהודיות באשר הן . הספר גם אינו עוסק בהוגי דעות חילוניים שהיו במקרה יהודים או מקורם היה יהודי - אלה שיצחק דויטשר קרא להם בכינוי הנודע "יהודים לא יהודיים" - אלא אם כן מפעלם הרעיוני עסק בעיקרו בשאלות העבר וההווה של היהודים . קרל מארקס הוא מקרה גבולי העשוי להועיל לענייננו . מארקס הוטבל בילדותו לנצרות ואף לא נמנע משימוש בגידופים אנטישמיים גסים כלפי אויביו מבין היהודים . עם זאת הוא גם התרועע עם יהודים , ביקר לעתים מזומנות במקומות מרפא של יהודים ובהם אף קשר קשרי ידידות עם ההיסטוריון היהודי היינריך גרץ . אף על פי כן , עיסוקו המתמשך היחיד בשאלה היהודית היה בחיבורו הנודע לשמצה שנשא שם זה . "לשאלת היהודים" הוא חיבור מורכב שניתן לקראו הן ככתב הגנה על האמנסיפציה של היהודים והן בהפצת סטראוטיפים אנטישמיים על יהודים כ"אנשים שהכסף הוא כל מעיינם . " תרומתו הסגולית של מארקס עבור ספר זה היא בהבחנה שהבחין בין " יהודי של שבת" לבין "יהודי של יום יום . " בכך ביקש להסיט את הדיון מהדת היהודית אל החיים החילוניים של היהודים וזו חשיבותו בתולדות החילוניות היהודית . עם זאת , בסיכומו של דבר מארקס לא התעניין ביהודים כבבני אדם ממשיים ; הוא נזקק להם רק כדי לייצג את טענותיו . נכון שדורות של יהודים חילוניים ובכללם דויטשר אכן מקצים מקום למארקס בפנתאון הפגישה עם ההיסטוריון היהודי היינריך גרץ בקרלסבאד בשנת 1876 מתוארת אצל בירנבאום , גיאוגרפיה של תקווה , עמ' . 43-36 אני דן בפגישה זו בפרק 2 להלן . במסתו משנת , 1843 "המשפחה הקדושה , " חזר מארקס על טיעונים אלה אולם בנוסח מתון יותר . ראו קרליבך , קרל מארקס .
|
|
|