|
|
Page:11
מבוא " אין לדעת מה קשה יותר לתפוס כיום" אין לדעת מה קשה יותר לתפוס כיום : שכל זה היה פעם חלק מגרמניה , לפני כעשר שנים — או : שכל זה יכול היה להיעלם לחלוטין , בלא להשאיר עקבות , תוך פחות מעשר שנים . סבסטיאן הפנר , . 1939 דומה שאיש לא יכול היה לחזות את המהירות שבה קרס הסדר החברתי בגרמניה מעט יותר מעשור לאחר מלחמת העולם הראשונה . בתוך זמן קצר נעלם המעטה הדק המסתיר את הדמיון בין האינסטינקטים הפראיים שקדמו לחברה המערבית המודרנית ותרבותה , ובין הישגיה המתקדמים של תרבות זו במדע , בטכנולוגיה ובארגון החברתי הכלכלי . התעשייה הכבדה התבררה לפתע כשילוב חסר ערכים של דורסנות קפיטליסטית ומדע קטלני , והטכנולוגיה המודרנית החלה לייצר גז שהמית המוני בני אדם . מפתיעה ומבעיתה יותר מכול , כך נראה , היתה הקלות שבה הפכו פירות הרציונליזציה של הכלכלה , של המדע ושל הטכנולוגיה , לנשאים של מוות שרירותי , סתמי , אי רציונלי במהותו . המוני בורגנים שעד לפני זמן קצר ניהלו חיים חסרי דאגות בדירותיהם השלוות , כמו שכחו את יסודות המחשבה המוסרית המרכז אירופית שעליה התחנכו , והיו מוכנים כעת להרוג ללא היסוס בני אדם חסרי הגנה וחפים מפשע . סביר להניח כי כאשר צפו הגרמנים לראשונה בדמות נוראה זו של מוות תעשייתי , המתפשט באין מפריע , הם נשמו לרווחה ובירכו על שדברים כגון אלה לא התרחשו במציאות , אלא על מסך הקולנוע בלבד . היה זה בסרט " גז רעיל" ( Giftgas ) של מיכאיל דובסון , ( Dubson ) שהוצג בברלין בסתיו . 1929 כפי שהעידו מבקרי הקולנוע בצאתם מהקרנת הבכורה , השימוש בגז הרעיל , ההתפרקות המוחלטת של עולם הערכים הבורגני , המוות חסר הפשר וחוסר האונים של המנסים למנוע אותו נדמו לחלק מן הצופים כחזון אפוקליפטי מוגזם , ועל כן " לא משכנע . " כעשור יחלוף לפני שדימויים מסוג זה יהיו למציאות בגרמניה הנאציונל סוציאליסטית . גיבור הסרט , מהנדס המפתח גז רעיל ומנסה למנוע את השימוש המסחרי
|
|